תתפוס אותי אני נופל - לארי פאנפיק מתורגם

פרק 8

החדר של הארי היה ריק באופן מבורך כשנכנסתי, רק הוא והמחשב שלו על המיטה הכחולה הגדולה. הוא הביט למעלה כשנכנסתי, חיוך עייף עולה על פניו.

"אתה מתחיל להראות כמוני." הוא העיר, מסתכל על מכנסי הטרנינג וכובע הצמר שלי בשעשוע.

משכתי בכתפיי, מתיישב על הכיסא שלי ונותן לרגליי לנוח על המיטה שלו. "זה לא היה יום מתאים למכנסיים צמודים במשק הבית של טומלינסון-פיין הבוקר."

"אני מזדהה. זה תמיד לא יום של מכנסיים צמודים בשבילי." הוא הניח את המחשב על הרצפה, סוגר אותו בקליק קטן.

"בושה וכלימה." השבתי, מחייך במקצת. "יש לי משהו בשבילך."

"ברצינות?" הוא הרים גבה, מציץ לתיק שלי בזמן שחפרתי בפנים. לגמרי הערכתי את העובדה שהוא לא הזכיר את אתמול בלילה. רציתי לדבר על זה, אבל באותו זמן, להודות במה שאני עובר גרם לזה להיות יותר מדי אמיתי משיכולתי להתמודד, ולקבוע את הפגישה היה מספיק קשה. אם יאבחנו שאני חולה, אני יאמר לו. אני יאמר.

הוצאתי את התמונה, מציג לו אותה. "מתנה מאולי מארס, הילד בן שש הכי אהוב עליי."

"הצללה מעולה." הוא העיר בחיוך, אושר כנה בעיניו. "הוא מטופל?"

"סרטן בבלוטות הלימפה. הילד הכי מתוק שאי פעם תפגוש, וממש אוהב לצבוע."

הארי העביר אצבע על קווי המתאר של הדולפין, ואז שם את התמונה על השידה שלו ליד התמונות הממוסגרות שלו. "מי לא אוהב לצבוע?"

"לא מישהו שהייתי רוצה לדבר איתו." השבתי, נלחם בפיהוק לרגע, ונכשל נוראות.

הוא נתן לי מבט משמעותי, לא נותן לנושא לעבור לגמרי בלי תזכורת. "לא ישנת הרבה אתמול בלילה?"

הגבתי עם מבט חודר, משלב את ידיי בהתרסה לאורך חזי. "אפשר לומר."

הוא הרים את ידיו במחווה של תמימות, עיניו נוצצות בעליצות. "אני רואה איך זה, אתה צריך אותי בלילה, ואז אני כלום בשבילך בבוקר. אל תדאג, אני לא פגוע."

"הו תתנדף." חבטתי בו ברגל עם אחת מנעליי הטומס שלי.

הוא נתן לי חיוך חצוף, מושך את השמיכה מעל למותנו ותוקע את עצמו בקן הכריות שערם בראש המיטה. "לא יקרה."

הוצאתי לו לשון, מתנגד לדחף לבעוט בו שוב עם הרגל שלי.

הוא נתן לי חיוך קטן, שהחזרתי באדיבות, העיניים שלנו נפגשות בדרך שגרמה ללב שלי לרפרף ולעלות ישר לגרון.

"אני חושב שיותר אהבתי שדיברנו עליך," אמרתי, גל קור מתפשט בעורי בזמן שהצטופפתי בתוך הז'קט שלי.

הוא גיחך. "עכשיו אתה יודע איך אני מרגיש."

באמת התחלתי להרגיש, אבל לא בדרך שבה הוא חשב. "לא, אבל לדבר עליך זאת העבודה שלי."