תתפוס אותי אני נופל - לארי פאנפיק מתורגם

פרק 21

השביעי באפריל – יום 80

ישבנו בחדר המרכזי של בית החולים, צופים במשפחות נכנסות ויוצאות דרך הדלתות הגדולות, ספלים של שוקו חם מחממים את אצבעותינו. היה חם, במיוחד בשביל אנגליה, אור שמש חומק דרך עננים עקשניים ומשב רוח קל שמזכירה את בואו של האביב. התלבטנו אם לצאת לטיול בפארק, אבל עדיין יכולתי להרגיש את הכאב העמום של הכימו תקוע בעצמותיי, אז החלטנו בסוף להתענג על הבריזה שמדי פעם השחילה את דרכה דרך הדלתות. חוץ מזה, לא הייתי בטוח שנוכל ללכת ולחזור משם בחתיכה אחת.

הארי קרא איזה חוברת שהוא לקח מהמתלה לידינו, לחיים סמוקות בוורוד עדין, כובע אפור נמוך על מצחו, צעיף לבן כרוך פעמיים על צווארו. "ידעת שעישון הוא הגורם המרכזי לסרטן ריאות?"

לגמתי מהשוקו שלי, שם את רגליי על השולחן הקטן והנמוך. "מישהו צריך להגיד את זה לזאין."

הארי הנהן, זעם קלוש נופל על תווי פניו. "לדפוק הזה יש חבר עם סרטן במוח והוא חושב שהוא בלתי מנוצח."

חייכתי מנימת הקול שלו. "איזה דפוק."

"אני אפילו לא יודע למה אנחנו סובלים אותו." הוא הסכים, זורק את החוברת על השולחן ושם את הרגליים שלו ליד שלי. "אם אתה לא אוגוסטוס ווטרס , אני לא חושב שאמורה להיות סיגריה ליד הפה שלך."

הנהנתי. "סיגריות הן רק למטרות מטאפוריות. אני לגמרי מסכים."

שקענו בדממה, הארי מושיט את ידו לחוברת אחרת כשנשענתי אחורה לנשימה ארוכה של אוויר, מעוצבן מהכמות הגוברת של אי הנוחות שמצאתי את עצמי בכל נשיפה. זה לא נראה כאילו הכימותרפיה עוזרת בכלל, רק גורמת לי להרגיש מגעיל ונורא עייף פעמיים בחודש.

הקול של הארי הוציא אותי מההזיה שלי. "זה השביעי, נכון?"

הבטתי למעלה. "אהמ?"

הוא נשך את שפתו. "זה השביעי באפריל?"

הוצאתי את הפלאפון שלי מהכיס, מעלה את לוח השנה ומרפרף על התאריכים. "כן. למה?"

הוא הסתכל למטה, עיווה עצובה בפיו. "אז נראה לי שירדנו לשלושה חודשים."

"כבר?" שאלתי, תוהה איך הזמן החליק כל כך מהר מאצבעותיי. זאת הייתה נקודת האמצע שלנו, נקודת המפנה על המשקל, כשהזמן שעבר לנו ביחד נהיה יותר מהזמן שנשאר לנו.

"כן." הוא הנהן, מושיט את ידו כדי לקחת את אצבעותיי, למרות שלא ידעתי בדיוק את מי המחווה אמורה לנחם.

"אה." אמרתי, בגלל חוסר במילים טובות יותר.

הוא הנהן. "אה."

העשירי באפריל – יום 83 

הייתי מודע מאוד לכאב. הוא השתלט על כל הגוף שלי, אש מסתערת שבעטה עמוק בחזי ונראה כאילו תולשת לי איברים, גורמת לכל נשימה להרגיש כאילו אני נושם במים רותחים. הייתי רגיל לכאב, מהסוג של אלה שתקוע בעצמותיי ומכורבל בתוך השרירים שלי, אבל זה היה הרבה יותר גרוע מזה, קורע את הגוף שלי לחתיכות וגורם לי להיאטם להכל.