עשרים ושמונה בפברואר – יום 43
קרוב לפגישה הבאה שלנו שלחתי לו שש הודעות. הוא לא הגיב אפילו פעם אחת.
26.2 11:42 am לואי
§ אני מצטער על מה שעשיתי. אנחנו יכולים לשכוח שזה אי פעם קרה.
26.2 5:43 pm לואי
§ בבקשה תענה, אני יודע שאתה כועס אבל אנחנו צריכים לדבר על זה.
27.2 2:34 pm לואי
§ רק תגיד לי שאתה מקבל את ההודעות האלה, כדי שלפחות תדע שאני מצטער.
27.2 3:36 pm לואי
§ אני כל כך מצטער.
28.2 1:57 am לואי
§ אני צריך אותך.
28.2 1:59 am לואי
§ אני לא הולך להצטער על זה.
*************
ללכת לחדר בית החולים באותו לילה היה בקלות אחד הדברים הכי מפחידים שאי פעם עשיתי. יכולתי להרגיש את הדופק שלי באוזניים, ידיים רועדות במקצת לא משנה כמה ניסיתי לייצב אותן.
בזבזתי שעה שלמה באותו אחר הצהריים בשיטוט בארון שלי כדי לנסות למצוא משהו ללבוש, בסוף החלטתי על מכנסיים שחורים דקים ועל חולצה כחולה מכופתרת מקומטת, שבאותו רגע די התאימה לנקודת מבט הכללית שלי על החיים.
הנעליים האדומות שלי החליקו קצת על אריחי הרצפה, אצבעות אוחזות את הרצועה של התיק שלי בזמן שהתקדמתי במעלה המסדרון. לא היה לי מושג מה יקבל את פניי בצד השני של הדלת וחלק ממני ממש רצה להסתובב אחורה וללכת הביתה, אבל הוא הושלט על ידי חלק הרבה יותר גדול והרבה יותר חזק בתוכי שבילה שלושה ימים חסרי שינה בחלומות על עיניים ירוקות ושפתיים ורודות.
הייתי הרוס, סרטן וחוסר שינה צובעים בסגול את החלקים שמתחת לעיניים שלי וגורמים למחשבותיי לשחות. ליאם עזר, בדרכים שיכל, ודניאל גם עזרה אחרי שסיפרנו לה, אבל הייתי צריך את הארי. הייתי צריך את האדם היחיד שהכרתי שיכול לקחת את היד שלי ולהפוך את הכל לטוב, ויכול להיות שאיבדתי אותו לתמיד.
השתהיתי לרגע ארוך שני צעדים מפתח הדלת שלו, נותן לעצמי להרגיע את הרגשת החוסר הביטחון הקטנה שנשארה. היה קול שלא זיהיתי מבפנים, נשי וקצת מחוספס. אמא שלו אולי?
לקחתי נשימה עמוקה וחציתי את הדרך לתוך החדר שלו, לוקח את הצעד האחרון וסוקר את הסצנה שלפניי בלי כמות קטנה של פחד. זה היה כמו ינואר שוב, הארי עם השמיכות שלו עד המותן, מחשב בחיקו, ראש שקוע לתוך קבוצה של כריות. הוא לא הבחין בי בהתחלה, עיניים חסרות הבעה נעולות על האישה כאילו הוא הסתכל אבל לא באמת ראה אותה. היא אמרה לו משהו בקול שהיה לו גוון בהול, והוא רק בהה, ריקנות במבט שלו שכאבה יותר משהייתה אמורה לכאוב.
YOU ARE READING
תתפוס אותי אני נופל - לארי פאנפיק מתורגם
Fanfictionאני לא יודע אם אתה יכול לבחור במי אתה מתאהב, מי לוקח בסוף חתיכה קטנה מליבך כשהוא עוזב. אם מישהו היה שואל אותי אני לא חושב שהייתי בוחר בהארי סטיילס, ואני לא יודע אם הוא היה בוחר בי. אבל כשאני עומד כאן, מסתכל בחזרה על הדברים דרך עדשה של הבנה ברורה כשמ...
