משחק השקרים

6

Nick Jonas - Jealous.

"יש עכשיו שיעור ספורט, את באה?" פניתי אל יהל שפתרה תרגיל במתמטיקה, היא הייתה נראת נורא מרוכזת. משקפי הראייה שלה היו מונחים ברשלנות מעטה על קצה אפה.

"רק רגע," המשיכה לפתור.

סקרתי את הכיתה, נשארו בה רק עוד חמישה תלמידים שלא נראה כי הם עומדים להגיע בכלל לשיעור ספורט. "סיימתי," הודיעה בתרועה. היא סגרה את הספר והמחברת והביאה איתה בקבוק מים.

הלכנו אל האולם ספורט, סיפרתי ליהל בדרך את מה שקרה לי עם האח ועם אריאל, אחי. "זה לא היה בכוונה, נכון?" ווידאה.

"חשבתי שכן, אבל דיברתי עם אחי והוא אמר שהוא מכיר את האח מהבית חולים."

הצלצול נשמע לו כאשר פתחתי את הדלת של אולם הספורט. המורה כבר היה באולם.

"קדימה! להסתדר בשורות, מתחילים בחימום ולאחר מכן מקיפים את המגרש חמש עשרה פעמים." המורה הרים את קולו, שכמעט הגיע לצעקה.

"גילי נמצאת שם," יהל הצביעה על צידו הימני של האולם, הלכנו אליה.

"היי," גילי אמרה בשעה שמתחה את שריר התאומים שברגלה השמאלית.

"המורה לא נחמד כל כך היום," הזדקפה והחליפה רגל, כעת היא מותחת את רגלה הימנית.

יהל צחקה קלות, "כן, שמנו לב." אמרה בגיחוך.

הנחתי את הבקבוק שתייה בצמוד לקיר והתחלתי גם אני במתיחת שריר התאומים, יהל הצטרפה אלינו גם כן. המורה מולנו עבר למתוח את שרירי ידיו, עשינו גם אנחנו כך.

המורה החזיק בידו סטופר, על צווארו הייתה תלויה משרוקית. הוא שרק בה וצעק לעברנו, "קדימה להתחיל לרוץ, אני מודד לכם זמן."

הבנים התחילו לרוץ, חלקם עדיין משוויצים ומתגאים בשרירים המפותחים ובכושר הגופני הטוב שלהם. אורי היה בראש והוביל את הבנים, הילד המתחכם מיומי הראשון בבית הספר. גילי התחילה גם לרוץ, יהל ואני אפילו לא ניסינו לרוץ בקצב שלה. שיעור שעבר היא תוך רגע מאסה בקצב הריצה שלנו.

יהל ואני התחלנו גם כן לרוץ, מידי פעם מדברות או זזות הצידה כאשר מישהו או מישהי עוקפים אותנו. "תמשיכי מכאן לבד," יהל אמרה בסיבובינו החמישי.

הפנתי את מבטי אליה, "למה?" עורה היה אדום ולח, נשימותיה היו מהירות מהרגיל.

"כי יש לי אסטמה," אמרה ולקחה שאיפה עמוקה אל תוך ריאותיה, "ואני לא חייבת לרוץ מעבר לסיבוב החמישי אם אני מרגישה שקשה לי לנשום." הוסיפה בחיוך.

"בהצלחה," עודדה אותי.

הינהנתי לעברה כאות תודה והמשכתי לרוץ.

רצתי בקצב אחיד ככל האפשר, שתי שאיפות ושתי נשיפות, לפי הקצב שבו רגלי מכות בקרקע. אורי חלף על ידי, עוקף אותי כבר פעם שנייה. "כל הכבוד ילדה, את יכולה." טפח לי על השכם בגאוותנות.