משחק השקרים

12

Chris Brown - Don't Wake Me Up.

*עבר*

שבוע שעבר תום בא איתי לבקר את ליה, כפי שהוא אמר, היא שמחה לראות אותו. מערכת היחסים שביניהם, מאוד יפה ומוערכת בעיניי. תום מקשיב לליה בריכוז רב כאשר היא מדברת ומקשקשת על מה שעבר עליה ביום, תום ממשיך זאת ומפתח איתה שיחה כאילו היא לא בת שש וחצי והוא לא בן שבע עשרה.

אני מניחה שהוא למד להקשיב כך מהפגישות של הוריו, תום סיפר לי שכאשר היה ילד קטן הוריו היו לוקחים אותו להרבה פגישות עסקיות, כי הם רצו שיהיה לידם ולא שאיזו בייביסיטר תשמור עליו. הוא פשוט היה יושב ומקשיב, לא היה לו דבר אחר לעשות.

גם שאני מדברת עם תום, הוא מקשיב לי בריכוז רב. זה נראה שאני הדבר היחיד שקיים בעולם. זה יותר ויותר גורם לי להתאהב בו.

פתחתי את דלת ביתו של תום בעזרת המפתח שהוא הביא לי כדי שאוכל להיכנס לבית שלו מתי שארצה. נכנסתי למטבח ובדקתי אם הוא שם, במקום לראות אותו ראיתי את רותי שם, העוזרת בית של תום.

"היי," פניתי אל רותי שעסקה כעת בהכנת אוכל ריחני וטעים. היא התעסקה באוכל שעל הכיריים.

"היי, חמודה, מה שלומך?" היא ניגבה את ידיה בסינר הקשור על מותניה והתקרבה אלי. רותי חיבקה אותי בחמימות, החזרתי לה חיבוק.

"אני בסדר, את יודעת איפה תום?" שאלתי. היא חזרה לכיריים, מערבבת את תוכנו של הסיר הימני.

"יכול להיות שבחדר שלו, אם לא אז הוא יהיה בחדר כושר,"

"תודה," פניתי לחדרו.

"תום?" קראתי כשפתחתי את דלת חדרו.

לא נשמעה שום תשובה. רק חדר מסודר וריק מאדם.

עליתי במדרגות לחדר כושר. כנראה תום באמת שם.

תום ישב על ספת הלחיצה והרים משקולות, אוזניות היו תחובות להן באוזניו.

"תום," הרמתי את קולי. "אני צריכה לשאול אותך משהו."

הוא הוציא את האוזניות מאוזניו כשקלט שפניתי אליו. "מה רצית?" שאל והמשיך למתוח את שרירי זרועותיו המפותחים, הוא הרים את המשקולות כלפי מעלה והוריד אותה חזרה. חזהו היה חשוף, השרירים שבבטן שלו היו מעוצבים בקפידה וחשופים לעין כל.

"מה לגבי יום ההולדת שלי, אתה רוצה לעשות מסיבה?"

"אני חושב שכן, את רוצה שנחגוג לך גם כך?"

"כן, יכול להיות נחמד. הרבה זמן לא הרמנו מסיבה, התגעגעתי לזה." ישבתי על הספה הרכה שהייתה בקצה החדר. מול מכשיר הכושר שתום התאמן עליו. אני אוהבת את כל האנשים שבאים כאשר יש מסיבה, שיש פעילות מרובה סביבי, זה מראה לי שיש חיים.