משחק השקרים

18

Imagine Dragons - Demons.

"את יכולה להישאר?" מעיין שאל כאשר הוא עצר את רכבו ברמזור.

הסתכלתי על השעון. עברה רק חצי שעה מאז שמעיין אסף אותי מביתי לכיוון ביתו של רפאל. "מישהו פה רוצה אותי קרובה אליו יותר מידי," זרקתי בעוקצנות, כבדרך אגב. הגיע הזמן להחזיר לו קצת.

הוא התעלם ממני בחיוך ואמר. "יש בית קפה נחמד שאפשר ללכת אליו, זה בסדר מצידך?"

הינהנתי. יש לי מאה שקלים במגן של הפלאפון. אם לא היה לי כסף, ככל הנראה הייתי מבקשת ממעיין שיקפיץ אותי לבית ואז ניסע. אני לא אוהבת שמשלמים עלי. זה גורם לי להרגיש מסכנה ונזקקת. תלויה במישהו. כל עוד אני לא מוכרחה להגיע למצב הזה, אני אנסה למנוע זאת.

"בית הקפה יחסית קרוב, חמש דקות ואנחנו שם," אמר.

באמת הגיע הזמן לספר למעיין קצת על העבר שלי. אומנם לא את כולו, אך לפחות חלק. אני מרגישה רגועה ובטוחה לידו, כך שאני מניחה שיהיה בסדר לספר לו.

הגענו לבית הקפה. "את מעדיפה לשבת בפנים או בחוץ?" מעיין שאל.

"בפנים," לא הבאתי בגדים חמים והאוויר בחוץ מתחיל להיות קריר. הסתיו כבר בעיצומו.

"אני מריחה כאן את האוכל, ונפתח לי התאבון." טפחתי על בטני.

הוא צחק. "האמת שגם אני רעב." אמר.

מעיין הלך אחרי לעבר שולחן צדדי. התיישבנו אחד מול השנייה. עיינו בתפריטים עד שהמלצר או המלצרית יגיעו אלינו.

גילי הגיעה אל שולחננו כעבור כמה דקות. "מה תרצו להזמין?" מסתבר שהיא המלצרית שלנו. היא הסתכלה עלי בחיוך ואחר כך על מעיין בפנים חתומות. מה נסגר איתה, אני לא יודעת.

"כריך חלומי וקולה," אמרתי. מתעלמת מההתייחסות המרובה שאני מקבלת ממנה.

גילי רשמה את הזמנתי בפנקסה.

"מה בשבילך?" פנתה כעת אל מעיין.

"כריך סלומון וסודה,"

"יהיה מוכן בעוד כמה דקות." הודיעה.

"תודה." קולו של מעיין נשמע.

הסתכלתי עליו כאשר גילי התרחקה עם הזמנותינו. "מה אתה זקן, מי שותה סודה?" עיקמתי את אפי.

"זה מי שאני." חייך.

מעיין הסתכל אל מאחורי גבי. "מה גילי רצתה ממך?" הוא גם שם לב ליחס השונה שלה אלי.

"יש לה משהו איתי שעדיין לא גיליתי בבירור מה הוא. מה שאני יודעת, שהיא בת דודה של האקס שלי. ואני כמעט בטוחה שהיא הייתה מאוהבת בו. אולי היא עדיין מאוהבת בו. אין לי מושג מה קורה איתו. לא ראיתי אותו כבר שנתיים." לא היה לי מה להפסיד. החלטתי שאני רוצה לספר לו קצת יותר עלי, הנה ההזדמנות.