משחק השקרים

28

Mr. Probz - Space For Two.

*מעיין*

"מי זאת?" צעקה של אמי נשמע ברחבי המזדרון.

קמתי מהמיטה במהירות ויצאתי אל המזדרון. "אמא, זאת מטר," שפשפתי את עיניי.

"מה היא עושה כאן?"

"היא לא רצתה להישאר בבית שלה אז הצעתי לה לישון כאן," השבתי. "היא הביאה איתה את הילד שלה. אמא, בבקשה תתנהגי אליה יפה, גם אם זה לא מוצא חן בעינייך במיוחד. היא חשובה לי."

"טוב, מתוק," היא צבטה את הלחי שלי בחיבה.

תמיד היה לי קל יותר לדבר עם אמא שלי, להיות הילד הקטן והמפונק שהיא דואגת לו. אבא שלי התחבר יותר לפאר. "תודה," חייכתי ונתתי לה חיבוק קצר.

"לפני שאתה הולך רציתי להגיד לך שסבתא ביקשה שתקפוץ לבית המרקחת ותקנה לה כמה תרופות שהיא צריכה,"

"בסדר,"

הלכתי לחדר שלי, מקווה שמטר לא התעוררה. לקח לה זמן להירדם אתמול בלילה. רציתי להישאר לישון איתה ולהיות שם בשבילה במשך כל הלילה, אבל ידעתי שהיא עדיין לא מוכנה לכך. נתתי לה לישון במיטה שלי, היא לא רצתה אבל התעקשתי על כך. הרגשתי שהיא תהיה יותר מוגנת ובטוחה שם.

פתחתי בשקט את הדלת של חדרי ונכנסתי. ראיתי שעידן התעורר ומטר עדיין ישנה, היא נראת כה שלווה. כאילו שכל הלחץ והעומס שתום הכניס אותה אליו ביממה האחרונה ירד מכתפיה. אני יכול שעות להסתכל עליה, על המלאכית היפהפיה הזאת. כשאני מסתכל על השיער הפזור סביב פניה אני לא מבין איך אח שלה קרא לה פעם 'סופה'. רק שקט ורוגע אני מצליח לראות.

הרמתי את עידן ששכב לידה וירדתי איתו למטבח. החלטתי לתת לו אוכל ואז לשחק איתו, להעסיק אותו כדי שלא יפריע למטר להמשיך לישון.

"אמא, מה אני אתן לו לאכול?"

אמא שלי הסתכלה בארונות ובמקרר כדי לבדוק מה חסר, היא הולכת עוד מעט לסוּפר.

"פירות מרוסקים," ענתה.

ריסקתי לו פירות ונתתי לו לאכול.

"אתה רוצה להזמין אותם לסעודת שישי?"

"כן, אני אשאל את מטר שהיא תתעורר,"

"יש משחקים של תינוקות בארון בחדר שבו ישנתַ,"

לקחתי כמה משחקים וחזרתי לחדר שלי, שעידן ישחק שם כדי שתהיה למטר את האפשרות לראות אותו אם היא תתעורר בקרוב, שלא תדאג לו. היא דואגת כל כך מהר לעידן.