משחק השקרים

32

Sebastián Yatra, Reik - Un Año.

התעוררתי בבוקר מרעשים שבקעו מהקומה התחתונה, ככל הנראה מהמטבח. הבטתי לצידי וראיתי שמעיין לא נמצא שם. אבל הריח שלו נמצא בכל מקום בחדרי, אפילו עלי. הסתכלתי על גופי, הסוודר שלו עדיין עלי. אני מוכנה כל יום לקום עם הריח שלו סביבי.

שטפתי את פני וצחצחתי את שיניי. ירדתי למטה, שמעתי את קולו של עידן בסלון. הוא ישב ליד אבא שלי ושיחק בזמן שאבי צפה בטלוויזיה. 

"בוקר טוב מאמי," אמר.

נתתי לו ולעידן נשיקה על הלחי. "בוקר טוב," קולי נשמע קצת מר. אני עדיין כועסת על זה שהוא לא גילה לי שהמצב של ליה ממש לא טוב. התלבטתי אם להגיד לו על כך או פשוט להעמיד פנים שהוא לא הסתיר ממני את זה. הרגשתי עייפה נפשית, אז פשוט שתקתי. אני לא רוצה לריב איתו, אני לא אוהבת לריב עם אבא שלי. אחרי הכול, הנושא עם ליה גם לו קשה מאוד, היא הילדה הקטנה שלו.

"מעיין במטבח, הוא מכין לכם לאכול. לכי תראי אם הוא צריך עזרה," אבא שלי אמר, לא שם לב בכלל למה שמתרחש בראשי.

משום מה הוא לא אמר לי מילה על זה שאני ומעיין ישנו ביחד, אבל אני חושבת שהוא פשוט נתן למעיין שיחה. פעם הייתי ישנה הרבה אצל תום, אבא שלי באיזה שלב התייאש מלהעיר לי על כך. אני שמחה שהוא לא נוגע בנושא הזה, אין לי כוח להתווכח איתו סתם, הרי במילא אני בוחרת מה לעשות.

נדתי בראשי והלכתי למטבח.

"חשבתי שאתה לא יודע להכין אוכל," אמרתי, התיישבתי ליד האי וצפיתי במעיין שמכין סושי. הוא גילגל כעת את האצה. אין לי מושג איך הוא יודע שאני אוהבת סושי, אני בטוחה שלא אמרתי לו.

"ראית מה זה, מצאתי את הכישורים החבויים בי," קרץ לי.

"תמשיך להתרברב." שמעתי קול נשי מאוד מוכר מאחורי. 

הסתובבתי וראיתי את אופק.

"אופק," אמרתי בשמחה. 

"היי," שפתיה נמתחו לחיוך רחב.

התחבקנו בחוזקה. התגעגעתי אליה, הרבה זמן שלא נפגשנו. היא עסוקה בצבא ובעבודה שלה ואני עסוקה בלימודים, בעידן ובליה.

"חמוד חבר שלך," אמרה אחרי שהתנתקנו. "הוא רצה להכין לך משהו לאכול אז הצעתי לו שנכין לך סושי." אז מכאן הוא יודע שאני אוהבת סושי. אופק תמיד הייתה השותפה שלי באוכל, כמעט כל דבר שאני אוהבת לאכול גם היא אוהבת, ולהפך.

"תודה," אמרתי למעיין, נשקתי לשפתיו.

"אתם צריכים עזרה?" שאלתי.

"לא," אופק ענתה בשם שנייהם.

חזרתי להתיישב ליד האי.

"את מוזמנת לצפות במומחים," מעיין הוסיף.