משחק השקרים

15

הפרויקט של עידן רייכל - ממעמקים.

היום יום שישי. ליה ואני נלך לאמץ חתולה, כפי שהיא רצתה. אנחנו כנראה נבלה גם בעוד כמה מקומות קטנים שלא יעייפו אותה יותר מידי.

"בוקר טוב, מאמי," אבא שלי אמר שירדתי למבטח שעידן בזרועותי.

"בוקר טוב," הנחתי את עידן בכיסא שלו, אל שולחן האוכל, מול אבא שלי.

השעה הייתה עשרים לשמונה, אתמול בערב דיברתי עם ליה ואמרתי לה שאגיע אליה בשעה שמונה וחצי.

הרתחתי את המים שבקומקום. "אתה רוצה לשתות משהו?"

"לא," הוא הרים למולי את כוסו. את הכוס שהוא אוהב. קניתי לו אותה לפני כמה שנים, מאז הוא משתמש בה כמעט כל יום. רשום עליה 'לאבא הטוב ביותר בעולם', יש עליה תמונה של אריאל, של ליה ושלי שצולמה כאשר ליה נולדה. אבא אמר שזאת אחת התמונות שהוא הכי אוהב, יש לו עוד ילד לאהוב.

הוצאתי ביצה מהמקרר, שברתי אותה לתוך כוס והתחלתי לטרוף אותה. החלטתי להכין לעידן ביצה מקושקשת ולחתוך ירקות.

בזמן שעידן אכל, דיברתי עם אבא שלי. "אני יוצאת היום עם ליה,"

"כל הכבוד. לפני שהיא נרדמה, היא אמרה לי שהיא ממש מחכה כבר,"

"הלימוד-" החל להגיד.

"אבא," קטעתי את דבריו, "ליה כעת יותר חשובה מהלימודים,"

"נכון." הסכים. "אבל תשתדלי לא להפסיד יותר לימודים," אמר.

אבא ישן הלילה עם ליה, אני מניחה שהוא לא ישן טוב לפי איך שעיניו נראות, הן אדומות.

"אני מבקש ממך להתנהג יפה כשתפגשי עם אמא. לפחות בשביל ליה, שהיא לא תרגיש שהיא מסכסכת יותר בינך לבין אמא." אמר.

"טוב," גלגלתי את עיניי.

אמא שלי ואני לא מסתדרות כבר כמה שנים, כמעט חמש שנים. מהתקופה בה גילו לליה את המחלה הארורה.

שטפתי לעידן פנים וידיים. "ביי, אבא," נישקתי את הלחי שלו.

"להתראות, מאמי," הוא נשק לי ולעידן על המצח.

יצאתי מהבית אל הרכב שלי, חגרתי את עידן בכיסא שלו והתחלתי לנסוע לכיוון המעון שלו.

עידן עוד מעט בן שנה וחצי. הוא בקבוצה השנייה במעון, של גילאי שנה עד שנתיים.

תוך עשר דקות הגיעו, למזלי הכביש לא היה פקוק היום. בדרך כלל בימי שישי הוא לא פקוק.

"בוקר טוב," פניתי אל רינת, המטפלת הקבועה של עידן.

"בוקר טוב," חייכה אלי.

הנחתי את עידן ליד המשחקים, נשקתי למצחו באהבה. "ביי, נסיך," הוא הרים את עיניו אלי לרגע. העיניים שלו היו ממש שילוב שלי ושל תום, העיניים של עידן בצבע אפור, שילוב של כחול בוהק וחום.