משחק השקרים

24

Jess Glynne - Take Me Home.

הובלתי את מעיין לחנית בית החולים. כמה אמבולנסים חנו בה, מונית שירות ושתי ניידות משטרה. רציתי לספר לו על עידן במקום שקט ורגוע יותר. בקפיטריה ילד אחד בכה לאמא שלו בקולי קולות כי הוא רצה שהיא תקנה לו מאפה מתוק והיא לא הרשתה. אז נאלצנו לצאת. האוויר הקריר בחוץ מלטף אותנו בנעימות.

מעיין ואני התיישבנו על ספסל ריק, אחד ליד השנייה. הפנתי את מבטי אליו והוא אלי. בעלתי את רוקי באטיות. אני באמת ובתמים חוששת מכך שאני אפגע מתגובתו.

"עידן הוא הילד שלי," הוצאתי סוף סוף את המילים האלו מפי. "נכנסתי להריון כשהייתי בת שש עשרה וחצי, מתום. תום רצה שאני אעשה הפלה, אבל לא הייתי מוכנה. הוא מאוד התעצבן. הוא אמר לי שהוא לא מוכן להיות אבא בגיל שבע עשרה וחצי ושכל הסיפור הדפוק הזה מדי גדול עליו. ושאני אצטרך לבחור, בינו לבין היצור הדוחה שגדל בתוכי. חשבתי להפיל אותו אך היו כל מיני סיבות שגרמו לי לא לפעול כך. אני שמחה שהקשבתי למצפון שלי."

כשסיימתי לספר לו על עידן ותום הרכנתי את ראשי לכפות ידי. מעיין לקח את כף ידי הימנית, שקרובה אליו ואחז בה ברכוּת. ידו החמימה השרתה עלי שלווה. "אני יודע," לחץ את כף ידי.

פערתי את עיניי למשמע דבריו. זה בסדר מבחינתו? אני לא נתפסת בעיניו כזונה? כאחת שלא אכפת לה מעצמה בכלל? השאלות לא הפסיקו להתרוצץ במוחי בקדחתנות.

הוא שלח לי חיוך קטן ומרגיע. "את מתייחסת אל עידן ולכל מה שקשור אליו בצורה אמהית. ההורים שלך גרושים ומבוגרים מדי בשביל שהוא יוכל להיות הבן שלהם. וזה גם לא הבן של אריאל ורוני, הם לא מתנהגים אליו בצורה אחראית מספיק. אז חשדתי כבר שהוא שלך. חוץ מזה שפעם אחת לבשת חולצה רופפת שראו לך איתה את הבטן כשהרמת ידיים, זה חשף את הצלקת שעליה. אני מכיר את הצלקת של ניתוח קיסרי, כמו זאת שיש לך על הבטן." הוא לחלוטין הפתיע אותי. הסתכלתי בעיניו הירוקות כהות בהערצה. הן שידרו לי חמימות ואכפתיות אינסופית.

"זה לא מפריע לך?" שאלתי.

"לא," ענה בפשטות. "עצם זה שילדת בגיל צעיר לא הופך אותך לאדם פחות טוב. זה לא מה שיגדיר אותך מבחינתי." אמר.

הלב שלי התרחב אליו באהבה. הגבר הזה לא מפסיק להפתיע אותי לטובה. חיוך רחב התפרש על פני. "תודה," נישקתי את הלחי המגולחת שלו. זאת הפעם הראשונה שאני נותנת לו נשיקה. אני בטוחה שהלחיים שלי אדומות עכשיו.

"אין בעד מה," השיב. הוא שיחרר את ידו ממני וכרך אותה סביב כתפי. "את לא צריכה בחיים שלך אנשים שלא מקבלים אותך איך שאת. את לא אמורה להשתנות בגללם."

השענתי את ראשי על כתפו הרחבה. "למה לא רצית להפיל אותו? אין לי בעיה עם זה שהשארת אותו פשוט מעניין אותי מה את חושבת על הפלות."