משחק השקרים

16

Khalid  - Saturday Nights

'הנסיך שלי' מתקשר אליך. לא ידעתי שיש לי שם כזה השמור בפלאפון שלי.

"היי, נסיך," החלטתי לזרום עם זה, עם השם שמעיין קרא לעצמו בפלאפון שלי.

"לא שמעתי מה אמרת, אני לא מצליח לשמוע טוב את פשוטי העם." אמר.

גילגלתי את עיניי וצחקתי אל עבר קו הפלאפון. "ככה קראת לעצמך בפלאפון שלי," חייכתי לעצמי.

"זה מי שאני באמת," אמר בהתנשאות האופיינית לו.

"אני בטוחה בכך." השבתי בזלזול.

"רפאל יכול שנפגש אצלו בשבת בצהריים, רוצה לבוא?" שאל.

אני צריכה לבקש מאבא שלי שישמור על עידן, לפעמים ממש לא נעים לי לבקש דבר זה הרבה פעמים. במקום זאת, אני אתקשר לאחות של רוני, כנרת, ואבקש ממנה לשמור על עידן, אולי היא תרצה בכך. מעיין עוד לא יודע שעידן הוא הילד שלי. אני מפחדת לספר לו, אם הוא ישפוט אותי לרעה שאספר לו זאת. הוא ככל הנראה יחשוב שאני זונה, ובצדק. אי אפשר להאשים אותו אם הוא יחשוב כך, אני גם הייתי נוטה לחשוב כך על בנות שנכנסות להיריון בתיכון. שפשוט לא אכפת להן מהגוף שלהן, שכל אחד יעשה בו כל העולה על ליבו המלוכלך.

בתור אחת כזאת, זה לא נכון. רוב הדברים שחשבתי לא נכונים. נטיתי לשפוט מהר מידי, לא להתחשב בכל הסיפור שהאדם מולי עבר.

"הלו," קולו של מעיין נשמע באוזני, נבהלתי מעט. שכחתי שאני עדיין בשיחה איתו.

"כן,"

"אז את רוצה לבוא?" שאל שוב.

"אני צריכה לברר, אני אחזיר לך תשובה עוד כמה דקות," אמרתי.

"בסדר. רק תזכרי שנסיכים לא מחכים הרבה זמן לדברים."

"זוכרת. ביי."

"להתראות." ניתק את השיחה.

נסיך, נסיך, נסיך, שנכנס אל ליבי. כל הזמן להיות מוקפת בהם, מעט מעייף. אני ממש מקווה שאני אוכל להכיל אותו והוא אותי, אחרת דבר לא יעבוד בינינו.

תום דרש ממני ואני דרשתי ממנו. בסופו של דבר התעייפנו להיות אחד ליד השנייה. הוא דרש הרבה הערכה ואני הרבה יחס. לכל אחד מאיתנו היה חסר משהו שהשני מילא לו את החוסר. לתום הייתה חסרה הערכה מהוריו, שלא היו כמעט בבית וכשהם היו, הם לא  התייחסו אליו יותר מידי. לי היה חסר היחס מאמא שלי, אני לא הסתדרתי איתה טוב. כל דבר שהיא אמרה, הייתי סותרת אותו, באיזשהו מקום זה הפך כבר להיות מתוך הרגל.

שלחתי הודעה לכנרת, שאלתי אותה אם היא מוכנה לשמור מחר בצהריים על עידן, למשך שעתיים בערך. היא ענתה לי מיד, שלחה שהיא תוכל לשמור עליו בשמחה.