משחק השקרים

13

Manuel Turizo - Esperándote

*הווה*

הסתובבתי וראיתי את מעיין נשען לו בעצלתיים על האי שבמטבח. ידיו משולבות על חזהו, עיניו נראו משועשעות במיוחד. הוא לא היה כאן מקודם כאשר נכנסתי למטבח, אני בטוחה בזאת.

"אלוהים ישמור, איך הבהלת אותי! משוגע אחד!" פלטתי במהירות, מנסה לחפות על הכבוד האבוד שלי.

הוא חייך אלי בפלרטטנות, "עדיין לא ענית לשאלתי, את באה לפה הרבה?"

"טמבל." הסתובבתי והרמתי את חבילת העוגיות מהרצפה.

חלפתי על פניו, לא מסתכלת עליו כשאני זורקת אליו, "ברור שאני באה לפה הרבה. זה הבית שלי. אתה לעומתי, לא."

עליתי במדרגות לקומה השנייה, לא מתייחסת למעיין שעולה אחרי. הגברתי את קצב הליכתי, שיהיה לי יתרון עליו, נכנסתי לחדר שלי ותכננתי לסגור את הדלת בפניו אך הוא לא נתן לי. הוא פרש את כף ידו על הדלת והחדיר את נעלו בין המשקוף לדלת, לא נותן לה להסגר.

"עוף מפה." נעצתי את מבטי בו בזעם.

שפתיו נמתחו מעט למשמע דבריי, "לא התכוונתי להבהיל אותך, הייתי בטוח ששמת לב אלי. ישבתי בסלון כשנכנסת למטבח ואז עברתי אל המטבח."

"איך בכלל נכנסת לבית שלי?" שאלתי בקול תקיף, הנחתי יד אחת על מותני.

"אח שלך פתח לי את הדלת ואחר חמש דקות שראינו שלא סיימת את העיסוקים שלך, הוא הציע לי לשבת על הספה בסלון ולעשות מה שאני רוצה עד שתוכלי להגיע, כי הוא היה צריך ללכת. הייתי בסלון שלך לבד במשך למעלה מעשרים דקות."

"טוב, אחרי שסלחת לי, אני יכול להיכנס?" הפעיל עוד לחץ על הדלת. הוא יותר חזק ממני, אם רק היה רוצה הוא בין רגע היה מצליח לפתוח את הדלת לרווחה.

גלגלתי את עיניי לאור חוצפתו, "לא סלחתי לך בכלל."

"את כן. המחשבות שלך משדרות לי את זה."

"אתה לא מצליח לקלוט טוב את השדרים כי מחשבה כזו בכלל לא חלפה כעת בראשי." עיקמתי את אפי ברוגז.

"אני קולט אותם טוב מאוד." אמר בשחצנות, "אני יכול להיכנס כבר?" שאל בחוסר סבלנות.

הוצאתי את ידי מהחדר ונתתי לו סטירה, "עכשיו אתה יכול להיכנס." עזבתי את הדלת והנחתי לו לעבור.

"למה זה היה טוב?" בין רגע הוא ריתק את גופי אל הקיר מאחורי.

"זה הגיע לך," התאפקתי לא לצחוק מהפרצוף ההמום שלו.

"זה לא," מחה.

"תלמד להודות," חרצתי לו לשון.

הוא חטף את חבילת העוגיות מידי, "עכשיו את לא מקבלת את זה." הלך לשבת ליד שולחן הכתיבה.