7

183 38 19
                                    

OneRepublic - Apologize.

יצאתי לחצר בית הספר בהפסקת האוכל של הבוקר. לא ראיתי היום את יהל, גילי או את האח המעצבן. הוצאתי את הכריך מתיקי והתחלתי לאכול ברוגע.

אתמול אופק שלחה לי הודעה, בסביבות השעה שלוש לפנות בוקר. ראיתי את ההודעה רק בבוקר לפני שהלכתי לבית הספר, אך לא היה לי מספיק זמן לענות לה.

-היי מט, מה קורה? הרבה זמן לא דיברנו, אני ממש מתגעגעת לחברה שלי. אני אשמח שניפגש בזמן הקרוב ונלבן את הדברים בנינו כמו שצריך. אפשר אפילו להיפגש אצלי בבית אלא אם כן מתחשק לך ללכת למקום כלשהו. רק שתדעי, תום לא יודע על כך. הוא גם ככה בצבא, כך שאין סיכוי שתיפגשו.

מהחברים שלי, אל אופק הייתי הכי מחוברת. היא תמיד הבינה אותי ותמכה בי עד כמה שיכלה, אופק גדולה ממני בשנה. אבל מה שהיא עשתה אז, גרם לי לתהות עד כמה החברות שלנו הייתה בכלל חזקה. מאלינור ושירן ציפיתי פחות ממה שציפיתי מאופק. המכה מאופק כאבה כמובן יותר.

לא ידעתי מה לענות לה, ואם בכלל כדאי להשיב להודעה שלה. הרבה זמן לא דיברנו, יכול להיות שלא יהיה בנינו בכלל נושא שיחה משותף וסתם נשב ונסתכל על החלל שסביבנו. זה לא יועיל לאף אחת מאיתנו. ואם היא מתגעגעת לחברה שלה, זאת כבר לא אני. השתנתי מאז שהיינו חברות. אני לא בטוחה שהיא בכלל תאהב את מה שהיא תראה.

אני גם לא יודעת אם אני רוצה שניפגש בבית שלה. אופק ואלירן נהיו זוג אחרי שתום ואני הצקנו להם במשך שלושה חודשים. אחרי זה, אלירן היה שורץ אצל אופק כל הזמן, כמעט ולא מבקר בבית שלו. אני לא יודעת אם הם עדיין זוג, למרות שלפי איך שאני מכירה את אופק, הם עדיין ביחד. יכול להיות שהם לקחו הפסקה אבל אני מאמינה שהם אחר כך חזרו. ואם הם עכשיו ביחד אז יש סיכוי גבוה מאוד שאני אתקל באלירן כאשר אני אבוא אל אופק. אני לא רוצה ולא מוכנה לפגוש אותו כעת. הוא גם ידווח על כך לתום ועם תום אני בכלל לא רוצה ליצור קשר במכוון.

-היי, אופק, אני מעדיפה שניפגש בפארק ליד הבית של בן. אני יכולה היום בשעה תשע בערב.

בן גר בקצה השני של העיר, ביתו בכלל לא קרוב לבית של תום. היינו נפגשים בפארק שליד הבית שלו לעתים רחוקות. אני באמת מקווה שהיא לא תאכזב אותי, את האמת שגם אני התגעגעתי אליה. אל השיחות שהיינו מקיימות. שהיינו פשוט יושבות בהפסקה ומרכלות על חצי מבית הספר. לפעמים שהיה לנו משעמם היינו יורדות על תלמידים. זה היה קורה לעיתים קרובות. תום ואלירן היו מסתכלים עלינו מהצד וצוחקים. אני הייתי מתאכזרת יותר אל תלמידים, הוצאתי עליהם את כעסי. במבט לאחור, הם פשוט היו קורבן לכל התסכול שזרם בדמי. אני מצטערת שהייתי מתנהגת ככה אליהם.

"היי, חיפשתי אותך." הרמתי את מבטי מהפלאפון. גילי נגלתה מולי.

"למה, קרה משהו?" היא התיישבה לידי.

משחק השקריםWhere stories live. Discover now