משחק השקרים

27

Camila Cabello - Something's Gotta
Give.

אחרי שהשכבתי את עידן לישון נכנסתי למקלחת. נתתי למים החמים לזרום על פני ולמחשבות על מעיין להזדחל לראשי. בין רגע חיוך עלה על פניי. אני כל כך שמחה שהוא בחיי. הוא דואג לי, הוא נמצא כאן בשבילי. הוא מקבל אותי כפי שאני, לא רוצה שאני אשתנה בשבילו.

אני מרגישה רגועה יותר איתו. אני לא צריכה לדאוג כל רגע שהוא יברח לי, שאני לא אהיה מספיק טובה בשבילו. מעיין לא גורם לי להרגיש שאני צריכה כל הזמן לרצות אותו, לוודא שכל דבר שאני עושה מספק אותו ואת הרצונות שלו. הוא פשוט רוצה שאני אהיה אני. הוא מבין אותי באמת ובתמים, אני לא צריכה לשים מסכות על פני ולהתחפש כדי שהוא יהיה מסופק ממני ומההתנהגות שלי.

כשסיימתי להתקלח ירדתי לקומה הראשונה כדי לקחת לי משהו לנשנש ולצפות מעט בטלוויזיה. הנחתי את רגלי על הספה וצפיתי בנחת שוב בעונה השנייה של 'זגורי'. אני אוהבת את הסבתא, היא מזכירה לי את סבתא שלי. סבתא שלי נפתרה בשנה בה ההורים שלי התגרשו. שתיהן מצחיקות ומגניבות בעיניי. הלוואי והיא הייתה עדיין בחיים.

רעש קל נשמע מחדר האורחים. יכול להיות שאבא שלי כבר חזר? הוא אמר לי שהוא יוצא לפגישה מחוץ לעיר ושהוא יחזור רק מחר בצהריים. "אבא?" קראתי בקול.

הרעש פסק למשך כמה רגעים ואז שוב חזר.

חרא. יש מצב שמישהו מנסה לפרוץ לנו לבית? רק אני ועידן בבית, לפחות הוא בקומה השנייה כך שמי שמנסה להכנס לא יגיע אליו ראשון. רציתי להתקשר לאבא שלי אבל נזכרתי שהוא לא יוכל לענות לי כרגע. התלבטתי למי להתקשר, הנוכחות של מי תרגיע אותי כאן. החלטתי להתקשר למעיין. הייתי מעדיפה להתקשר לאחי אבל הוא ורוני עסוקים בארגונים לחתונה שתערך בעוד שלושה שבועות. אני סומכת על מעיין, פשוט לא במאה אחוזים. יקח לי עוד זמן עד שאני אסמוך עליו בשלמות.

הוא ענה אחרי שני צלצולים. "מעיין?" לחשתי.

"מה קרה?" שאל בדאגה.

"שמעתי רעשים מחדר האורחים ואני חושבת שזה פורץ, אתה יכולה לבוא? אני משאירה את הדלת של הבית פתוחה ואני הולכת לבדוק מה זה."

"אולי תשארי איפה שאת?" הציע.

"לא. יכול להיות שזה סתם משהו. אני אבדוק."

"תשארי איתי על הקו, רבע שעה ואני אצלך." אמר.

פסעתי אל עבר החדר בזהירות. למרבה המזל, הדלת הייתה פתוחה למחצה. תחבתי את ראשי וראיתי שהתריס מורם והחלון פתוח לרווחה.

"היי מותק," פתאום ראיתי זוג עיניים כחולות.

הוצאתי את ראשי בבהלה. הפלאפון נפל מידי. מה לעזאזל? הלב שלי האיץ את קצבו.

"תום, מה אתה עושה כאן?" שאלתי במהירות. לקחתי נשימה עמוקה, מנסה כמה שיותר להרגע. אני בטוחה שדבר טוב לא יבוא מכך שהוא נכנס דרך החלון. רק צרות.