🌸🌸🌸🌸🌸🌸עבר🌸🌸🌸🌸🌸🌸
סיליבר, רוס ואני ישבנו בבית קפה ושוחחנו.
"אתן זוכרות את הפעם ההיא״, רוס דיברה, מלצר הגיע לשולחן והניח מגשי תה ועוגיות.
"שדיינה ניסתה לאפר את אמה בליל כל הקדושים?״ היא המשיכה לספר ופרצתי בצחוק, סיליבר כמעט הוציאה את התה החם מהפה.
"אני לא זוכרת", שמענו קול קטן מאחורינו וראיתי את לני שהצטרפה אלינו.
"אני חייבת להודות שדי אהבתי את זה", סיליבר התוודתה.
אני ורוס בהינו בה לכמה שניות ואז צחקנו.
"ברצינות", היא אמרה שוב.
אני ורוס שתקנו.
"סיליבר, את לא מצחיקה במיוחד היום", אמרתי והיא החמיצה פנים.
"הצללית הוורודה והאדום הכהה לא השתלבו משהו עם הבגדים הכחולים שלי", המשכתי לומר והיא שילבה ידיים בזעם, רוס השתדלה שלא לצחוק בזמן שהיא מעלה במוחה זכרונות מאותו היום.
"זה היה ליל כל הקדושים, בכל זאת", סיליבר אמרה להגנתה.
"בסדר", עניתי וכל אחת הייתה עסוקה בשתייה שלה לכמה שניות, עד שסיליבר פשוט צחקה בקול צווחני שהעביר אלינו את כל תשומת הלב.
"חבורה של טיפשות, באמת האמנתן לי?",היא מילמלה כשניסתה להסדיר את נשימתה. אף אחת מאיתנו לא הבינה מה היה כל כך מצחיק.
"אמה-״, לני לחשה וכל הבנות הקפיאו את מבטן.
אני חייבת לציין שישבתי בצורה כזו שהגב שלי היה מופנה לעבר ה"דבר המפתיע" שהן ראו.
"אה?", לחשתי בחזרה והסתובבתי, כיווצתי את שפתיי.
ראיתי את נייל.
עברו קצת יותר משבועיים מאז שהוא עזב ולא דיברנו בכלל ולא שמענו כלום אחד על השני, עדיין כל כך כעסתי עליו אבל התגעגעתי יותר.
"אני מפריע?", הוא מלמל וחייך וניסה לייצב על עצמו את תרמיל הגב הענקי.
"נייל, אני לא מאמינה", גררתי את הכיסא אחורה ותליתי את ידיי על צווארו וחיבקתי אותו.
הריח הסתווי והנעים שלו, שלא הרחתי כבר זמן רב. אחרי כמה שניות גם הוא כרך את זרועותיו מסביבי.
התנתקתי ממנו, זה הרגיש לי כבר לא נעים.
"התגעגעתי אלייך המון-״ הוא התחיל לדבר, קטעתי אותו וביקשתי ממנו שילך לבית שלי להניח את הציוד שלו ויחזור וכדי להרגיע אותו נתתי לו נשיקה קטנה בלחי והוא חייך ועזב.
"מה זה היה?", רוס שאלה וקימטה את הגבה שלה.
"המלאך שלי חזר", אמרתי, אבל כנראה שלעצמי.
YOU ARE READING
Made of wish 〉Niall H - Hebrew
Fanfiction❞שעה שאינה מוקדשת לאהבה היא שעה אבודה❝ - טאסו ••• נכתב בשנת 2013.
