Made of wish 〉Niall H - Hebrew

Chapter 14

🌸🌸🌸🌸🌸🌸הווה🌸🌸🌸🌸🌸🌸

העיניים שלה מתאבקות עם עצמן כדי להפקח ואחרי שהיא מתעוררת ומבינה מה קורה היא תוחבת את רגלייה בתוך נעלי הבית וקמה.

היא הייתה ישנה,השעה הייתה בערך 12:40 כשהיא התעוררה מדפיקות בדלת שלה.

היא מציצה בחור הקטן מהדלת ומזהה את רעמת התלתלים היפיפיים.

היא פותחת את הדלת ונאנחת ולני ריסקה את עצמה על אמה.

"אחותי היקרה, מזל טוב!",היא צורחת ומהדקת את החיבוק.

אחרי כמה שניות של חיבוק מביך אמה נזכרת בתאריך. ה3 לספטמבר.

"וואו, זכרת",אמה אומרת בחיוך מאולץ ואז היא רואה את אמא שלה מתקרבת לעבר הבית. היא הבחינה שהיא מחזיקה במלבן קטן ועטוף בסרטים צבעוניים.

"אמה, ילדה שלי, יפיפיה! כל כך התגעגענו!",אמא שלה אומרת ומחבקת אותה.

"תכנסו, תשבו",אמה אומרת ומסמנת להן להיכנס.

למרות שלא רצתה בכך, כי לא היה לה מצב רוח לחברה.

"נהיית כל כך דקיקה אמה! אל תגרמי לי לבוא לגור פה ולהשגיח שאת אוכלת משהו",אמא של אמה אמרה וצחקה.

לני הושיטה לאמה את המלבן העטוף והיא קרעה את העטיפה.

"קלטת וידיאו?"

היא שאלה.

"הכנו סרט קצר עם סרטונים שלך, בואי נצפה בזה!",לני התרגשה ורקדה כמו ילדה קטנה.

אמה הפעילה את הקלטת ושלושתן התיישבו על הספה.

התמונה השחורה ההיא שנטענת לנצח שוב הופיעה ושוב טריקת הדלת ההיא נשמעה.

"את יודעת שאני אוהב את העבודה שלי יותר נכון?",היא שומעת ולאחר מכן קול בכי חרישי.

היא מרגישה כאבים חזקים בראש וסחרחורת קלה.

"אני לא מגיע לך", שוב פעם היא שומעת.

"אני לא מגיע לך"

חיילי אמה פנקונזי קטנים רצים למוח שלה, הם חופרים ומחפשים רמזים ודרכים להפעיל את התמונה השחורה, ולבנתיים המשפטים האלה חוזרים על עצמם.

התמונה השחורה מקבלת משמעות וצבע.

"אני לא מגיע לך",היא שומעת שוב.

"דיי כבר!",היא צועקת.

לני ואמא שלה מנערות אותה,מנסות לתקשר איתה אך אמה נפלה לתוך תהום של זכרונות ומחשבות.

"אני לא יכולה לסבול את זה יותר!",היא ממשיכה לצעוק.

הכאבים החדים בראשה ממשיכים ושתי ידיה אוחזות בראשה והיא צועקת לחלל ריק.