🌸🌸🌸🌸🌸🌸עבר🌸🌸🌸🌸🌸🌸
זה היה חורף שרק התחיל, נייל לא נזהר במיוחד והוא הצטנן. הקול שלו היה כל כך מתוק ומצחיק בו זמנית.
היינו בדירה שלנו,קצת לא נעים לנייל להיות בבית שלי עם אמא שלי ולני כשהוא חולה, אז חזרנו לבית שלנו.
נייל ישב מול הטלוויזיה וצפה בכדורגל והוא התעטש והשתעל כל רגע, אז עליתי לחדר השינה והוצאתי מהארון שמיכת צמר לבנה והיה לה ריח סתווי כמו של נייל.
הצמדתי את השמיכה לאפי ושאפתי את הריח שלה כמו מכורה לסמים, ואז צחקתי על עצמי בשקט וירדתי בחזרה למטה כדי לטפל בילד החולה והמתוק שלי.
הנחתי עליו את השמיכה וישבתי ליידו, מחבקת אותו.
"תזהרי, בסוף גם את תיהיי חולה", הוא אמר וצחק, ואז התעטש בתוך כפות הידיים שלו.
הוא הסתכל עליי והבנתי מה הוא רוצה. חייכתי וחטפתי מהשולחן חיטוי ידיים ושמתי לו כמות נכבדת. אולי יותר מידיי.
"אם את לא מפחדת להידבק ממני אז למה את שופכת עליי בקבוקים של חומר חיטוי?", הוא שאל ומשכתי כתפיים.
"זה אומר שאני יכול לנשק אותך?",הוא שאל שוב ועשה פרצוף חמוד שאי אפשר לסרב לו, אז נישקתי אותו.
יום למחרת התעוררתי מצוננת, איזו הפתעה.
אמא של נייל הגיעה לבית שלנו והכינה לנו מרק פטריות מיוחד כמו שגברת הורן יודעת להכין. היא טיפלה בנו במשך יום ואז חזרה הביתה. אני כבר הרגשתי טוב יותר אבל נייל נשאר החולה הנורא, אז חזרתי לטפל בו.
"תודה שאת מטפלת בי כל כך יפה פרינסס", הוא אמר בזמן שקיפלתי כביסה.
"אתה נהנה לראות אותי מתרוצצת סביבך כל היום ועושה את העבודות בית שאנחנו אמורים להתחלק בהם?", שאלתי והוא פרץ בצחוק, גיחכתי גם אבל בלי שהוא יבחין.
אחרי שבוע שנייל היה חולה, הוא הרגיש כבר הרבה יותר טוב וחזר לעבודה אבל לא הלך לשם באופן קבוע והשעות שהות שלו שם התקצרו כדי לא להעמיס עליו יותר מידיי,וזה נתן לנו עוד קצת זמן ביחד. זה הכי כיף, במיוחד בחורף.
"אתה יודע כמה אני מתעבת חורף אבל איתך אני נהנת בו", אמרתי כשישבנו מתחת לשמיכות בבוקר אחד.
כמו שכבר אמרתי,אני עובדת בתחום התקשורת, וקיבלתי לא מזמן משרה בעיתון חדשות יומי. התארגנתי לעוד יום עבודה במשרד התפוצות ונייל התארגן לעוד יום ארוך ומייאש במשרד, כמו תמיד.
בערב נייל הודיע שהוא נשאר בעבודה עד מאוחר, אז חזרתי הביתה ואני ולני נשארנו לבד בבית וצפינו בסרט.
"את יודעת מה ממש מציק לי?", היא פתאום פרצה באמצע הסרט.
"מה?"
"יום אחד את ונייל פשוט זוג יונים יפיפה ויום אחרי אתם כמו זרים עצבניים", היא אמרה ושילבה ידיים.
"בזוגיות יש ריבים לני, זה הכל",
"אמה אני בת 22, אני לא ילדה קטנה."
"לא אמרתי כזה דבר."
"את לא פוחדת?על הקשר שלכם?"
"למה שאני אפחד?אני אוהבת אותו והוא אוהב אותי"
"אני יודעת. אבל יש אנשים שנועדו להתאהב אבל לא להיות ביחד"
"אבל אנחנו ביחד".
היא שתקה ונענעה את כתפייה, וחזרנו לסרט.
אבל מאז לא התרכזתי בו. ומה אם הקשר שלנו ייהרס מתישהו?
לא רציתי לחשוב על זה, אז עליתי לישון ולפני שנרדמתי הרצתי בראש שלי את כל הרגעים המדהימים שלנו ביחד וזה גרם לי להירדם בלי שום חשש.
חלל החדר היה לבן ואינסופי.
עמדתי באמצע החדר,שיערתי היה פעור ופזור נפל על כתפיי ופני היו נקיות מכלל איפור.
הגוף שלי היה חופשי מלבד שמלה דקה ולבנה,כתפיות דקות וגוף השמלה הגיע כמעט עד לברך.
רגליי היו היחפות והתחלתי להתהלך בחדר הלבן והאינסופי, יוצאת משום מקום ומגיעה אל שום מקום.
בשנייה הבחנתי בכורסא האדומה שהייתה בחלל הלבן,ידעתי שזאת הדרך שלי להסתלק מכאן במיידי.
רצתי אליה ובחנתי אותה,ולבסוף ישבתי עליה.
החלל הלבן הפך לחדר לא מוכר.
שולחן מעץ וספה רחבה בצבע בורדו מטופחת ומכובדת בכריות נוי.
המקום לא היה מוכר בכלל,ועוד לפני שהספקתי לבחון אותו עוד קצת מצאתי את עצמי בחדר השינה שלי בבית שלי ולני חיפשה משהו בארון הבגדים שלי.
"הערתי אותך?אני מצטערת, אני פשוט מחפשת את חולצת הכותנה האפורה שלך"
"הקצרה עם רקמת הפרחים?"
"בדיוק."
🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸
החלק האחרון לא היה כל כך מובן, אז אני אסביר.
אמה של העבר חלמה על הבית שאמה של ההווה גרה בו.
YOU ARE READING
Made of wish 〉Niall H - Hebrew
Fanfic❞שעה שאינה מוקדשת לאהבה היא שעה אבודה❝ - טאסו ••• נכתב בשנת 2013.
