Made of wish 〉Niall H - Hebrew

Chapter 25

🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸מעכשיו, כל נקודות המבט הן מההווה🌸🌸🌸🌸🌸

האוויר הקר הקפיא לי את השפתיים והתקשתי לדבר.

גם סיליבר הרגישה בנוכחותו של האוויר הקר.

"הנוף פה נורא נחמד", היא אמרה אחרי שתיקה ארוכה וחייכתי והנהנתי.

"זה מוזר פתאום לראות אותך אחרי כל כך הרבה זמן", הצלחתי פתאום להגיד.

"רציתי שגם רוס תבוא, אבל היא עדיין כועסת עלייך שבכלל עזבת"

השפלתי מבט.

"תמסרי לה שאני מצטערת. לא יכולתי להישאר שם", אמרתי בכאב והיא הנהנה.

"היא יודעת את זה. היא פשוט כל כך אוהבת אותך והיה לה קשה בלעדייך. היא שונאת אותו״

"את מי?"

"את נייל," היא אומרת והרגשתי עקצוצים קטנים בלב ״ על זה שהוא הרס אותך ככה" היא המשיכה לומר, בוחנת אותי.

"נתתי לו להרוס אותי, זאת אשמתי" אמרתי מתחת לדמעות.

אני לא יכולה לתת לשיחה להימשך.

"מאז הפעם ההיא-״ היא אמרה ואז עצרה את עצמה לפני שתתאר את ה'פעם ההיא'

"ראית אותו...מאז?"

הנדתי לשלילה וקיווצתי את שפתיו.

"את רוצה לראות אותו?"

לא, אני לא רוצה לראות אותו.

"אני לא יודעת", אמרתי במבוכה וגירדתי בעורפי.

עם כמה שלא נהנתי לדבר עליו שוב, הרגשתי בסדר עם זה.

כמו הפעם ההיא שדיברתי על זה עם אלברט והרגשתי קצת יותר טוב. כאילו הסרתי מן אבן כזאת מעליי.

השעה הייתה 18:00 ויצאתי להליכה אחרי הרבה זמן שלא עשיתי זאת.

האוויר הקר דווקא הרגיש מצויין באותה השעה.

ראיתי את הדוכן של אלברט והוא חייך אליי ונופפתי אליו.

מצד ימין ילדים קטנים משחקים במדשאות וכלב קטן רץ ביניהם. החיוכים הקטנים והתמימים שלהם העלו לי את המצב רוח.

מצד שמאל המשפחות המאושרות שלהם צופות בהן על הספסל ומפטפטות ביניהן.

זוג צעיר שידיהם היו משולבות אחת בשנייה התהלכו בשבילים בין המדשאות וחלפו על פניי.

ובספסל כמה מטרים אחריי, 3 זקנים ישבו וחלקו עוגיות ופירות.

חשבתי לעצמי, אוי אמה את מפסידה את כל הדברים היפים שבחיים.

כל הכבוד לך, בזבזת כמעט 3 שנים מהחיים שלך על התאבלות חסרת צורך.

לא, את בזבזת כמעט 6 שנים מהחיים שלך.