Made of wish 〉Niall H - Hebrew

Chapter 9

🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸

הרגשתי שמישהו מדגדג אותי, התעוררתי בבהלה, קפצתי וראיתי את נייל צוחק.

"אתה יודע שאני שונאת שמדגדגים אותי", רטנתי.

"סליחה", הוא אמר ועשה פרצוף מתוק ותמים ואז דגדג אותי שוב.

"אתה מעצבן", אמרתי ודחפתי אותו ממני, אבל אז חייכתי כדי שיירגע וירדתי למטה, השעה הייתה 7 בבוקר, יום חופשי שלי.

"למה הערת אותי מוקדם?"

"אני תכף הולך, רציתי שנאכל ביחד ארוחת בוקר לפני שאני אלך".

"אתה לא עובד היום..."

"אני לא הולך לעבודה היום".

הרמתי גבה.

הוא צחק,"תרגעי, אני הולך לקנות כמה דברים".

הרמתי שוב גבה ואז פרצתי בצחוק.

"מה?"

"כלום, תשכח מזה".

ישבנו בשולחן ואכלנו, בהתחלה היה די שקט ומשעמם. נייל נענע ורקע ברגליו.

"אני יודע שאת לא אוהבת קרקסים אבל-"

"נייל, בלי קרקסים. אתה זוכר מה קרה פעם שעברה נכון?", אמרתי והוא הנהן.

הצטמררתי בתוך עצמי מהמחשבה על הקרקס האחרון.

"בבקשה, יהיה כיף. פעם אחת שנינו ביחד!", הוא אמר בהתלהבות ולא יכלתי לסרב.

"טוב בסדר. אני צריכה לחשוב על זה אבל לבנתיים אני מאשרת".

עליתי לחדר במטרה לישון ואז נייל הציע לי לבוא איתו לקניון,כבר לא נראתי בכיוון של להירדם שוב אז הסכמתי והתארגנתי.

ישבנו בגלידרייה בקניון, מלצר חמוד עם עיניים אפורות ותספורת מבולגנת ניגש אלינו כדי לקחת הזמנה.

"בוקר טוב, מה את רוצה להזמין?",הוא שאל אותי ועיינתי בתפריט.

"פירות עם יוגורט וגרנולה ולימונדה",אמרתי והוא הנהן, ואז שאל את נייל אותו הדבר.

"גלידת שוקו צ׳יפס",הוא אמר והמלצר רשם את ההזמנות בפנקס.

"מה השם רק?"

"אמה פנקונ-״

״נייל הורן״

המלצר נעלם,והסתכלתי על נייל במבט הזוי.

"מה זה היה?"

"מה זאת אומרת?"

"למה התנהגת באגרסיביות בנוכחות המלצר?״

״נו באמת איימ, ראית איך הוא הסתכל עלייך?"

"לא"

"הוא לגמריי נדלק עלייך"

"נייל"

"הוא לא רואה שאנחנו ביחד? איזה אידיוט"

"הוא לא ניסה אפילו להתחיל איתי, תירגע"

"אבל רואים שהוא רצה"

"שיירצה. יש לי אותך שכחת?"

הוא חייך,מלצרית הגיעה כדי לתת לנו את ההזמנה, נייל שמח לראות שזה לא המלצר ההוא.

"למה חייכת שהמלצרית הזאת עברה פה? בגלל החצאית שלה?", שאלתי והוא צחק.

"בגלל שזה לא היה המלצר המעצבן ההוא".

"אוקיי".

אחרי שסיימנו לאכול נכנסנו למבנה הקניון, נייל קנה זוג נעליים ושתי חולצות,ואני קניתי חצאית וצמיד. נכנסנו לרכב.

"רצית ללכת לקניון בשביל לקנות זוג נעליים ושתי חולצות? זה היה כזה דחוף?" שאלתי והסתכלתי עליו נוהג,בוהה בכביש.

ואז הוא חייך.

הרמתי את ראשי וראיתי את שלט הקרקס הגדול.

"אלוהים אדירים נייל", מלמלתי והוא צחק בקול,חנה את האוטו שלו ליד כל הרכבים האחרים.

הוא יצא מהרכב ופתח את הדלת. "קדימה פרינסס, עד פתח הדלת הגעתי בשבילך".

"אתה טיפש. ואידיוט. הייתי צריכה אולי לצאת עם המלצר החמוד ההוא"

הוא הזעיף מבט ואחרי כמה שניות של התלבטות הוא משך אותי החוצה.

ראינו מלא ליצנים ונייל גיכח לעצמו בכל פעם שהוא ראה את התגובה שלי ואני בעטתי בו בקטנה בכל פעם שהוא עשה את זה,עם הדקות הוא כבר הפסיק לצחוק.

התיישבנו בהיכל, בגוש מספר 3, בשורה האמצעית.

המון דיבורים ורעש ברקע, במיוחד ילדים מציקים.

נייל הושיט לי את כוס הפופקורן הגדולה.

"לא תודה", עניתי בקרירות והוא משך בכתפיו.

מנחה הקרקס שהיה לבוש בטוקסידו והייתה לו ממחטה אדומה בכיס הגיע לאמצע הבמה,והציג את האירוע ואת מה שאנחנו עומדים לראות.

בהתחלה היו ליצנים שירו עוגות מתותח על הקהל ועל הפרצופים של אחד מהם ואז ראינו להטוטנים ומופע דיבור מהבטן.

אחרי זה היה תעלולי חיות שקופצות מחישוק בוער, פתטי וחרוש.

המנחה הכריז על הפסקה ובין הכיסאות עבר מוכר של תפוחים מתוקים וצמר גפן.

"את נהנת לבנתיים?" נייל שאל אותי תוך כדי אני מנסה לנקות את הצמר גפן המזורגג מהשיער שלי.

"כמו מה זה נראה לך?", אמרתי ולבסוף אחרי שהתייאשתי זרקתי את הצמר גפן מתחת לכיסא שבשורה ממול.

המופע חזר. רקדניות על חוטים, איזה מלהיב.

אחרי כמה דקות ששקעתי במופע צלצול טלפון קטע אותי, נייל התנצל וענה לשיחה, סתם את אוזנו כדי שיוכל לשמוע טוב יותר.

היה בקהל רעש התלהבות כל כך חזק שלא הבנתי מילה ממה שהוא אמר, אבל אחרי כמה שניות הוא ניתק וחזר לצפות במופע,התעלמתי והמשכתי לבהות בלא נודע.

אחד מהליצנים ביקש מתנדב מהקהל, הצטמקתי בתוך עצמי והזכרון מהקרקס הקודם עלה לראשי.

המנחה הודה לכולם שלקחו חלק בחוויה הנהדרת הזו ושהוא שמח לראות את כולנו ולאט לאט הקהל נעמד ונעלם, כיסאות התחילו להתרוקן ונוצרו פקקים אנושיים ביציאות מן ההיכל, הסתכלתי ימין ושמאל-ונייל איננו.

🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸

תעקבו אחריי באינסטגרם

T.o.p.a.z.z