Made of wish 〉Niall H - Hebrew

Final Chapter 40

🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸

האוויר היה אביבי ונעים באותו היום. הרוח העיפה לי את השיער והיו טפטופי גשם מידיי פעם. נייל שילב את ידינו אחת בשנייה והלכנו בשבילים הירוקים. עלי השלכת נרמסו מתחת לרגלינו.

נעמדתי מול קברו של אלברט, חייכתי אליו. "אני עדיין לא מאמינה שאתה כבר לא איתנו יותר, אבא". התיישבתי על אבן הקבר וליטפתי את המצבה. "רציתי לספר לך שאני ונייל טסים היו בערב לדרום אמריקה, לטיול ארוך" אמרתי, הסתכלתי על העיניים הנוצצות של נייל ואז החזרתי את מבטי בחזרה לאלברט.

"אנחנו פה כדי להיפרד, אבל אני מבטיחה שאני לא אפסיק לחשוב עלייך בהמשך הטיול, ומיד כשנחזור אני אבוא לבקר אותך! אני אחלוק איתך את כל החוויות" אמרתי וניגבתי דמעה.

"אז אל תשכח לשמור עלינו, בסדר?"

אני ונייל נכנסנו בחזרה לרכב, הוא נסע לכביש בכיוון ללונדון. "נייל, אם אתה זוכר המשפחה שלי גרה במנצ'סטר" אמרתי בטון ציני והוא צחק. "ההפתעה שלי" הוא לחש לכיווני והחזיר את מבטו לכביש.

"אתה מתכוון לספר לי מה זה לפני שאני אקבל התקף לב?" שאלתי והוא הניד את ראשו.

"טוב, בסדר" אמרתי ושילבתי את ידיי בכעס.

הנחתי את ראשי על החלון של הרכב ונרדמתי לאט לאט עם הדקות.

ראיתי אותי ואת נייל עומדים על קצה של צוק. בהתחלה הוא חיבק אותי ואמר לי כמה שהוא אוהב אותי ואז הוא ביקש ממני לקפוץ מהצוק.

התנגדתי וניסיתי לברוח ממנו, אבל הוא תפס אותי ולא נתן לי לברוח.

מעדתי ונפלתי על האדמה. הסתכלתי על רגליי והן היו עשויות מעץ. צעקתי, התחננתי לעזרה.

העץ התפשט אט לאט על כל גופי ונייל הפך להיות דמות אדם ענקית ואני הייתי כזו קטנה לידו.

"את הבובה על החוטים שלי, איימ" הוא אמר וצחק.

זינקתי קדימה והתנשפתי בכבדות.

"איימ, הכל בסדר?" הוא שאל והנהנתי. פעימות הלב שלי התחזקו מרגע לרגע.

נייל עצר את הרכב, הרמתי את מבטי וראיתי שהיינו במקום לא מוכר לעיניי.

הוא פתח את הדלת והושיט לי יד.

התקדמנו יד ביד בשביל שנראה כאילו הוא לא נגמר לעולם. "נייל, לאן הולכים?" שאלתי והוא הרים את כתפיו. "אני מנחש שנגלה עוד מעט, לא?" הוא אמר והנהנתי. "אני מוותרת לך רק כי אני אגלה מה ההפתעה בעוד רגע" אמרתי והוא צחק.

תפסתי בידו בחוזקה והפלתי אותו על האדמה. "בבקשה תגלה לי" אמרתי בטון מאיים והוא צחק. צחקתי גם.

"אני רצינית, זה לא משהו שאפשר לצחוק עליו!" אמרתי והוא סיבב את ראשו לכיוון הנגדי.

הושטתי לו יד ועזרתי לו לקום, וברגע שסיבבתי גם את ראשי ראיתי בית יפיפה. נייל תפס את ידי ומשך אותי לכיוון הבית. נעמדנו מול הדלת, ונייל נעצר.