🌸🌸🌸🌸🌸🌸הווה🌸🌸🌸🌸🌸🌸
אמה אהבה להשאיר את רשת הדלת שלה פתוחה במשך היום כדי להכניס אוויר וריח טבעי לבית, אווירה נעימה.
באותו יום קיצי וחם, היא חזרה הביתה עם קניות מהמרכול והניחה את השקיות על שולחן השיש במטבח.
השעה הייתה 16:23, הדוור נוהג להגיע לפתח הבית שלה בשעות כאלה בסופי השבוע, אם אין עומס רב.
״אמה פנקונזי״, היא שמעה קול מוכר וראתה צל נמוך קומה בפתח הבית שלה.
״רובי, ציפיתי לך״,היא עמדה מולו ברשמיות והושיטה ידיים כדי לאסוף את הדואר שלה.
בין אמה ורובי השליח הנמוך צמחה לה ידידות משונה. הם לא נתקלו זה בזה בשום סיטואציה חוץ ממסירת הדואר כל סופי שבוע ב16:23, והם החליפו ביניהם מילה ומבט או שניים.
אבל רובי נמוך הקומה ורחב הכתפיים התחבב מאוד על אמה. או שהיא פשוט הייתה נואשת לחברה, היא העבירה את רוב הזמן שלה לבד. מרצון כמובן,אחרי סיומה של מערכת יחסית ארוכה ושיברון לב היא הגיעה להחלטה הזו, אבל אף פעם לא נהנתה ממנה.
תחילה דיפדפה בין המעטפות, סתם עלונים אקראיים וחשבונות חודשיים שכבר התרגלה לראות וזיהתה תמיד, מכתב אחר משך את תשומת ליבה. שם אבא שלה היה מוחתם בראש המעטפה ואת הכתובת היא זיהתה, המכתב הגיע הישר מאוסטרליה הרחוקה.
מה התאריך היום?היא הרהרה לעצמה.
אבא שלה אהב לשלוח לה גלויות של 'חג שמח',ו'מזל טוב' באירועים מסויימים,אבל שום חג לא נראה באופק,וגם לא יום הולדת. היא החליטה לסנן את הגלויה הזאת מהמחשבות שלה,היא הרימה את מבטה אבל רובי נמוך הקומה ורחב הכתפיים כבר נעלם מטווח הראייה שלה. היא איחרה את המועד.
שעת ההליכה שלה הגיעה, היא בדקה בקפדנות את שרוכי הנעליים שלה ואת בקבוקי המים. 18:03 ורגלה הייתה כבר מחוץ לבית.
היא חוצה את דרכה דרך שבילי האופניים וריח הדשא הקצוץ נשאף והתאחד עם האוויר ששאפה. כל נשימה וצעידה שהיא לוקחת מקדמת אותה לאורח חיים בריא ומסודר, שאליו היא כבר התרגלה בשנתיים האחרונות.
אותו מסלול הליכה יומי נגלה לעינייה כל יום מחדש, באותה השעה. מוקפת באותם אנשים.
היא מרגישה צורך ללגום קצת מים וברגע שמסיטה את ראשה מעט אחורה,קצת מזווית הראייה הראשונית שלה היא מבחינה במשהו חשוד שהעין שלה לא מזהה.
היא מותירה את מסלול ההליכה הקבוע שלה והרגליים שלה מוליכות אותה ללא רצון לכיוון הנגדי.
שולחן קטן עם גגון מופיע באמצע המדשאה הירוקה והמטופחת. זה לא היה כאן שלשום.
על השולחן מפוזרים חפצים אקראיים ומעל הגגון מתנוסס שלט ואותיות מודגשות מעליו:״מכירת חצר״.
״שלום, גברתי. איזה יום יפה, תיהיי מעוניינת לקנות משהו?״,בחור בגיל העמידה,גבוה לבן שיער שעמד מאחורי הבסטה הקטנה הראה לאמה פריטים ישנים והציע לה לקנות אותם.
היא הייתה נואשת לשיחה ולעמית שתוכל לדבר איתו ולכן הראתה התעניינות בפריטים שהגבר הציע לה.
ביום למחרת, כשעברה אמה בשביל האופניים במסלול הליכה הקבוע שלה,שמחה לראות את דוכן מכירת החצר באמצע המדשאה.
הגבר הגבוה ולבן השיער קיבל שם, קראו לו מר הנדסון. אמה הסכימה לקנות ממר הנדסון תחתיות כוס מעץ עם עיטורים יפים, הם תאמו לעץ שולחן העבודה שלה.
במשך כל יום באותו השבוע אמה נהגה לעצור ליד הדוכן של מר הנדסון ופיטפטה איתו על מזג האוויר, על יקר החלב והלחם ועל משמעויות החיים. עם הזמן אמה ומר הנדסון התיידדו ואמה זכתה בכבוד לקרוא למר הנדסון ,אלברט. אלברט הנדסון.
אלברט גר עם בנו הבכור בדירה מושכרת קטנה לא רחוק מהפארק ומשביל האופניים.
בזמנו הפנוי הוא אוהב לקרוא שירה ולהכין בראוניז ולכבד את השכנים, עובדי עירייה הבנים והמשפחה שלו בבראוניז המהוללים שהוא מכין.
כשהוא הביא לאמה חתיכה של עוגת שוקולד ופאדג טעימה היא זכתה לטעום את הבראוניז הטעימים שמר הנדסון, כלומר אלברט, מכין.
הוא התחיל לספר לאמה על אישתו זכרונה לברכה ועל התבשילים הנסגדים שלה אבל בשלב מסוים היא איבדה את הריכוז והפוקוס שלה התמקד על תליון כסוף בקופסא קטנה בקצה השולחן.
לב מעוטר אבני חן ססגוניים מונח על קופסא קטנה ופרחונית. אוטומטית ידייה הושטו אל צווארה,הן מחפשות לתליון של אמה. התליון שלה החליט לצאת לטיול אל מאחורי הצוואר שלה. היא סיבבה ומתחה אותו קדימה כדי שתוכל לראות אותו. תליון בצורת מפתח ולידו חתיכת מתכת ריקה. פעם לאותה חתיכת מתכת ריכה היה מוצמד לב כסוף עם חריטה אישית שקיבלה במתנה ממערכת היחסים האחרונה שלה.
היא אהבה את התליון שקיבלה במתנה אבל מכיוון שהחליטה למחוק כל זכר מאותה מערכת יחסים היא שברה ותלשה את הלב עם ההקדשה האישית וזרקה אותה.
זה נכון שהזכר היחידי שהשאירה מאותה מערכת יחסים הייתה מסגרת המתכת ותמונה, אבל ברגע שתלשה את הלב והחריטה היא החליטה לשרשרת הזאת אין עוד קשר למערכת היחסים ההיא. בכל זאת כל פעם שהראתה את התליון הזה ענוד על הצוואר שלה היא נתקפה בזכרונות של דמות בעלת עיניים כחולות וחיוך חולמני שהעדיפה לשכוח, למחוק, לטשטש ולהעיף מחייה.
דמות נוראית, דמות פוגענית שהשמידה כל אושר ושמחה מחייה.
אמה פנקונזי לא רוצה בך עוד זכר,דמות. תעלמי מפה, בבקשה.
אמה פנקונזי לא רוצה בך עוד זכר אחד קטן, נייל הורן. בבקשה תיעלם.
🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸
YOU ARE READING
Made of wish 〉Niall H - Hebrew
Fanfiction❞שעה שאינה מוקדשת לאהבה היא שעה אבודה❝ - טאסו ••• נכתב בשנת 2013.
