Made of wish 〉Niall H - Hebrew

Chapter 27

🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸

[הפרק הבא יהיה כתוב מנקודות מבט משולבות של נייל ואמה, אני אשים קו קטן כל פעם שהנקודת מבט מתחלפת. זה מתחיל בנייל, אז תעקבו]

🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸

אני צועד ברחובות השקטים והיפים של הכפר האנגלי הקטן הזה ליד מנצ'סטר.

אני לא רגיל למראה הקלאסי/ווינטג׳ הזה.

אני רגיל לראות גורדי שחקים גבוהים ורחובות סואנים והומים, ואז להגיע למקום כזה קטן וביתי היה נראה לי פתאום כל כך משונה.

הגעתי לדירה החדשה ששכרתי, שהיא בערך הליכה של 12 דקות מהבית של אמה.

חלל הבית היה קטן אבל ריהטתי אותו בצורה שהוא ייראה יותר רחב ונוח.

השלכתי בחוזקה את שקיות הקניות על השולחן.
--(אמה)
הרגשתי כאבים. הראש שלי כאב. בדרך כלל תמיד שהוא כואב זה שוב הדקירות המשונות האלה שרדפו אותי במשך כמעט שלוש שנים. אבל הפעם זה היה סתם כאב ראש רגיל. מאיפה הוא הגיע?

אספתי את השיער הארוך שלי כלפי מעלה והנחתי ראש על הכרית הקרובה אליי בספה.

משום מה אני מתגעגעת לדקירות המעצבנות האלה, הן עדיפות מהכאב ראש הרגיל הזה. זה מרגיש כאילו נחבטתי חזק על הרצפה.
--(נייל)
נאנחתי כשנזכרתי שהשקיות שזרקתי הרגע מלאות בדברים די שבירים, אז בחשש ניגשתי לשולחן ופתחתי בעדינות את השקיות.

שלפתי אחת מהבובות מהשקית ובחנתי אותה,הנחתי אותה בעדינות רבה על הספה כדי שלא תשבר ופתחתי את הקשרים שנוצרו בחוטים שלה.
--
אחרי כמה שניות הרגשתי טוב יותר, והכאב אפילו נעלם.

הלכתי לחדר שלי והחלפתי את החולצה הרחבה לגופייה לבנה וצמודה ובחנתי את עצמי במראה, ואהבתי היום את איך שאני נראית.
--
השיער של הבובה היה אסוף כלפי מעלה ומבולגן, קיווצתי את שפתיי.

עם המעט ציפורניים שהיה לי פתחתי את הגומיה הדקה והקטנה והנחתי לבובה להשאר עם שיער פזור.
--
עוד מבט אחד במראה ומשהו השתנה בדעתי. למה אספתי את השיער שלי מלחתחילה? הוא יפה יותר כשהוא פזור ומונח על כתפיי בצורה יפה.

אז פיזרתי אותו ובחנתי את עצמי שוב, הנהנתי וחייכתי קצת וחזרתי לספה.
--
הוצאתי מהשקית את שאר הבובות. כן, בשלוש שנים האלו התפתח אצלי תחביב חדש והפכתי לאספן בובות עץ.

הבובות היו מרובות סגנונות.

בובות עץ של דמוי חיות או סתם מבנים של בתים כפריים יפים ממוזערים, וכמה בובות עץ דקות וארוכות חסרות פנים שעשויות מסוגי עץ שונים. ומהשקית האחרונה הוצאתי עוד 2 בובות מריאנט( בובות עץ על חוטים) והרמתי את הבובה השלישית מהספה.

הנחתי את כל הבובות והמבנים על מדף וניסיתי למצוא כל מיני דרכים שונות לסדר אותן.
--
קמתי מהספה למטבח ונעמדתי שם, לא יודעת לאן ללכת ומה לעשות. למה באתי למטבח מההתחלה?
--
הזזתי אותן שוב לסדר שונה, מנסה למצוא את המקום המתאים להניח כל בובה.
--
מהמטבח הגעתי לחדר אמבטיה ושוב נעמדתי באמצע החדר ללא ידיעה מה אני עושה כאן. מה אני צריכה מפה?
--
שיניתי את מיקום הבובות בפעם האחרונה, לקחתי מספר צעדים אחורה ובחנתי את הכל מרחוק. הכל היה נראה מצוין, ראו כל בובה ומבנה בצורה מלאה והאור שחדר מהחלון ממול האיר את הכל, חייכתי לעצמי.
--
חזרתי לספה והתיישבתי, הסתכלתי לכל כיוון במבט מבולבל. הרגשתי קצת משונה היום.
--
אבל אז המבט שלי קצת התחדד והחיוך נעלם קצת, אחת הבובות כל כך קטנה וצרה ושאר הבובות גדולות וגבוהות!

הסתכלתי עליה שוב ושוב מכל צד אפשרי, וניסיתי להעמיד אותה, השענתי אותה על הקיר ושוב בחנתי את המדף מרחוק. עכשיו הכל מסודר בצורה מושלמת.
--
לא רציתי לשבת על הספה יותר! נעמדתי.

ואחרי כמה דקות של עמידה אני מנסה לשאול את עצמי במשך כמה זמן אני מתכוונת לעמוד ככה באמצע החדר כמו מטומטמת.
--
אחרי שסיימתי לסדר את כל הבובות על המדף ראיתי שהשעה כבר חמש. הבטחתי לעצמי שאני אלך שוב לדבר איתה ולהוכיח לה שאני באמת אוהב אותה.
--
הסתכלתי על עצמי במראה וניערתי את החולצה, חייכתי ויצאתי מהבית לכיוון הבית של אמה.

🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸

🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸