🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸
״אמה, על מה את מדברת?" היא שאלה מבולבלת.
"אני לא יודעת, אני לא יודעת", גמגמתי והתיישבתי על הכיסא, אוחזת בראשי.
היא התיישבה ליידי וליטפה את גבי, "את יכולה לדבר איתי"
"אני משתגעת, רוס. אני באמת משתגעת"
"למה את חושבת ככה?"
"אני מרגישה נורא מוזר כבר במשך תקופה ארוכה. מאז שעזבתי..."
אמרתי והיא ממתינה לקבל הסבר.
"כאילו מישהו שולט בי. ככה אני מרגישה"
"מה זאת אומרת?" היא שוב שואלת.
"אני צריכה עזרה. עצה טובה", אמרתי לבסוף, והסתכלתי על רוס כדי לקבל אחת כזו.
"אני חושבת שאת צריכה לסלוח לו, אבל במיוחד לסלוח לעצמך".
"לסלוח לעצמי?"
"אם אני הצלחתי לסלוח לך, גם את יכולה"
היא אמרה וחייכה, ואז חיבקה אותי ויצאה מהבית.
נשארתי שם מבולבלת.
ניסיתי למצוא את הבן אדם המתאים לבקש ממנו עצה. והבן אדם הראשון שעלה לי לראש היה אלברט.
אלברט הנדסון.
הבית של אלברט ממוקם כמעט ביציאה מהעיירה הקטנה, לכן אמה ירדה בתחנה האחרונה שבאוטובוס ועשתה את דרכה בשביל הארוך שהוביל לפתח ביתו.
נקישה קטנה בדלת והדלת נפתחה, אלברט עומד מולה.
"אמה!", הוא צהל משמחה וסימן לה להיכנס.
הם התיישבו אחד מול השני בכורסאות עור ישנות, ואלברט מזג שני כוסות תה והניח על שולחן הקפה הקטן.
"אני פה כי אני צריכה עצה", היא מלמלה ואלברט האזין לה בשקט.
"אתה זוכר את הבחור שסיפרתי לך עליו?"
הוא חשב קצת ואימץ את מוחו הזקן.
"נייל הורן?", היא אמרה שוב והוא הנהן.
"אז הוא חזר."
הוא קימו את מצחו מבולבל, מחכה לה שתמשיך לדבר.
"הוא רודף אחרי ומנסה לשכנע אותי שהוא אוהב אותי, ואני לא יודעת מה לעשות- כי כולם מפצירים בי לסלוח לו כשהמוח שלי צועק לי 'בחיים לא!'״, היא אומרת במהירות ואז מתנשפת.
הוא רק מסתכל עליה.
"אלברט?-"
"ומה הלב שלך אומר לך?"
"אני כבר למדתי שלא להקשיב לו בחיים", לחשתי.
הוא רק הנהן והסתכל עליי.
"אלברט?"
"אני מסכים איתך"
"מה?"
"אם את עוד אוהבת אותו אסור לך להקשיב ללב שלך"
"זה מה שאתה חושב?"
"זה מה שאת רוצה שאני אחשוב אבל זה לא מה שאת רוצה שאני יאמר לך"
"אלברט, בבקשה תעזור לי"
"את לא צריכה את העצה שלי, אמה. מכיוון שאת יודעת בדיוק מה לעשות"
"אם אני יודעת מה לעשות, למה אני מחפשת עזרה עדיין?", שאלתי אותו מבולבלת וחסרת אונים.
"כי את צריכה אישור מאחרים"
"אני לא", מחיתי.
"בתוך תוכך את יודעת בדיוק מה את צריכה לעשות, את רק מפחדת מהתוצאה אז את נתפסת ונעזרת בכל מה שאחרים אומרים לך. אבל בשלב הזה אמה, המוח שלך צריך לעצור אותך.
עדיף לך לעשות משהו שאת מרגישה לנכון לעשות, ואם תכשלי לפחות תדעי שהלכת בדרך שלך- מאשר שתלכי לפי הדרך של האחרים ותכשלי ותצטערי שלא הקשבת לעצמך. את מחפשת את העצה של האחר ומקווה שהוא יגיד לך בדיוק מה שאת חושבת שאת צריכה לעשות- כדי שאם תכשלי תוכלי לומר שזו לא הייתה אשמתך", הוא אמר ובחן את התגובה שלי.
הייתי שקטה בתוך הבועה שלי.
"אתה חושב שאני צריכה לנסות לתת לו הזדמנות שנייה?"
"תמיד רצית לתת לו, אהבת את זה שהוא נמצא עדיין בחיים שלך נפשית"
"ואם הוא יפגע בי שוב?"
"אנשים יכולים לנסות לפגוע בך בכל רגע ויום, אבל את זו שבוחרת אם להיפגע מהם או לא, אמה. אני לא מאחל לך שום דבר כי אני יודע כבר מהי ההחלטה שלך ויודע שאם תלכי בה את תגיעי לסוף הטוב. המשאלה שלי בשבילך היא שתיהיי מאושרת- ואם תלכי בדרכים שלך, היא תתגשם. בהצלחה אבל לא בהצלחה, בתי."
את הדרך בחזרה הביתה החלטתי לעשות ברגל, וחשבתי על כל מה שאלברט אמר לי.
אם אני באמת הולכת לפי מה שאני חושבת, אני באמת אהיה מאושרת בסוף? ומה אם טעיתי?
אני מפחדת מידיי לקחת סיכון כזה גדול.
אבל אם אני לא אנסה, אני לעולם לא אדע.
הנה אני שוב עוברת בשבילי המדשאות ורואה זוג צעיר עם ילד קטן ועגלה.
החיוך על הפנים שלהם הקרין כל דבר שאיי פעם רציתי.
ראיתי את כריס, הבחור עם העיניים האפורות אוחז בידה של נערה והם שוחחו על שולי הדשא.
הם לא היו שמחים, הם היו מאושרים.
על ענף עמדו שתי ציפורים והן הצמידו מקורים וציפצפו צלילים ומנגינות, ועל הספסל הקטן מתחת- זוג זקנים.
כל העולם היה מלא באנשים מאושרים, ואולי אם אני אלך בדרך שלי, אני אוכל להיות כמוהם.
אז כן נייל, אתה לא מקבל הזדמנות שנייה.
וזה כי אתה בחיים לא איבדת את הראשונה.
🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸
YOU ARE READING
Made of wish 〉Niall H - Hebrew
Fanfic❞שעה שאינה מוקדשת לאהבה היא שעה אבודה❝ - טאסו ••• נכתב בשנת 2013.
