🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸
נעמדנו אחד ליד השני אבל לא צמודים מידיי. גם לא רחוקים מידיי.
מידיי פעם העברנו חיוך קטן אחד לשני, זה הכל.
התהלכנו במדשאות שקרובות לדירה של נייל.
"במשך כל הזמן הזה ניסיתי למצוא את הרגע הנכון להתנצל, אני מקווה שזה עכשיו״ הוא אמר פתאום.
"להתנצל?"
"את יודעת, על זה שתמיד שמתי את העבודה לפנייך והזנחתי אותך כל הזמן, זה לא היה בסדר והכל באשמתי. לא הייתי צריך לתת לך ללכת" הוא השיב וכיסה את פניו.
"נייל, זה בסדר. אני גם חושבת שהגבתי בצורה מוגזמת מידיי, אני חושבת שיהיה לי קשה להתרגל לעובדה שאתה נמצא הרבה בעבודה אבל אני בטוחה ש-״
״התפטרתי כבר. כמה ימים לפני שהגעתי לכאן"
עצרתי ונעמדתי במקומי, פערתי את פי.
"נייל, אלוהים. למה? מה?" שאלתי והוא אחז בידיי.
"מאז שנפרדנו חשבתי לעצמי 'כמה טוב יכול להיות לי בעבודה בלי לחשוב על משהו אחר- אני אוכל להתקדם ולהגיע להישגים גבוהים" הוא התחיל לספר והתיישבנו על אחד הספסלים.
"במשך שנתיים עבדתי קשה והתקדמתי והגעתי לדרגות גבוהות במיוחד בעסקים האלו, אבל היה חסר לי משהו וידעתי שזה היה דמות נשית. ידעתי שגם את היית הדמות הנשית החסרה אבל חשבתי שפשוט אוכל להחליף אותך אבל זה לא עבד עם אף אחת אחרת"
הוא אמר וזרק פירורי לחם לציפורים שהיו מולנו. ואז הוא החזיר אליי את המבט והמשיך לדבר.
"הייתי אבוד. כי חשבתי לעצמי כבר: מה יש לך למצוא בי בכלל? הרי את כל כך חכמה ואהובה ויפה- בטוח כבר מצאת לך מישהו אחר. אולי אפילו התחתנת, אולי אפילו יש לך ילד" הוא אמר ובהה באדמה.
"אבל ברגע שגיליתי שעדיין יש לי הזדמנות התפטרתי והגעתי לכאן- לא ראיתי שום דבר חוץ מאיך אני משיג אותך בחזרה אליי- כי טעיתי אמה. אני לא צריך את העבודה, אני צריך אותך"
"נייל, אני לא מאמינה שעשית את כל...את כל זה בשבילי" גמגמתי.
"זה המעט שאני יכול לעשות. אני מבטיח לך שהפעם יהיה לך טוב יותר איתי"
"אני עדיין לא מוכנה", אמרתי ובלעתי את רוקי, נייל הסתכל עליי מבולבל.
"אני רוצה, אני באמת רוצה. אבל עדיין לא מוכנה". ציפיתי לתגובה טיפה כועסת מהצד שלו.
הוא רק הניח את ידיו על כתפיי וליטף אותן, וחייך. "זה בסדר, קחי את הזמן שלך- כל עוד את מחכה לי אני אחכה לך כמה שצריך"
"בבקשה אל תבטיח לי שום דבר-״
"לא, אני כן. אני מבטיח."
"נייל"
"אני רציני לגמרי. את שלי אם תרצי או לא" הוא אמר וצחקתי.
את שאר הדרך המשכנו לכיוון הבית שלי, הוא רצה ללוות אותי.
"אז" הוא אמר וגירד בעורפו, "אני אראה אותך מחר?" הוא שאל והנהנתי.
ממש שנייה לפני שהסתובבתי הוא הגניב לי נשיקה קטנה על הלחי והלך.
נכנסתי לבית שלי וראיתי את לני יושבת על הספה, היא רק בהתה בקירות.
"לני, איך-איך נכנסת?"
היא הסתכלה עליי ונעמדה, היינו אחת מול השנייה.
"אז, אני מבינה שאת ונייל ביחד שוב"
"לא" השבתי במהירות.
"ראיתי אתכם, אמה"
"אני עדיין לא מוכנה לחזור אליו לגמרי, זה בשלבים", הודעתי לה ושילבתי ידיים.
"רדפתי אחרייך במשך ימים שתסלחי לי כשאת בכלל חזרת אליו, ברצינות אמה, הוא חזר אלייך בזכותי ואת עוד-״
היא שתקה וכיסתה את פיה עם כף ידיה.
"אני מצטערת, אני לא-״
״די כבר לני, עשית מספיק. אין לי מצב רוח לדבר איתך" אמרתי והיא השפילה מבט והלכה לפתח הדלת.
"אני ידעתי עוד ממזמן שנייל עוד אוהב אותך, אני בסך הכל רציתי לעזור. זה הכל" היא לחשה ויצאה, סגרה אחריה את הדלת.
נאנחתי ויצאתי אחריה, ראיתי אותה הולכת והתקדמתי לעברה.
"לני, חכי רגע" אמרתי וסיבבתי אותה אליי. היא נגבה את הדמעה והרימה אליי את מבטה.
"את כועסת עליי בדיוק כמו שאני כועסת עלייך, וזה טיפשי מצידנו. אני יודעת שרק ניסית לעזור"
היא חייכה, "אני גם מבינה שהייתי צריכה לחשוב על זה יותר ולא ישר לספר לו הכל עלייך"
"זה בסדר, אל תכעסי על עצמך יותר מידיי".
היא הנהנה וחיבקה אותי, הנחתי את ידיי על רעמת התלתלים הזהובים שלה, היא הייתה רכה ונעימה והיה לה ריח של תפוז.
ליוויתי אותה עד לרכב שלה, היא רק הסתכלה עליי וחייכה.
"תמסרי ד'ש לאמא" אמרתי והיא הנהנה ונסעה, צפיתי ברכב שלה נוסע ונעלם עם השניות, מתמזג עם הרכבים האחרים עד שבקושי אפשר להבחין בו.
🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸
מי הדמות האהובה עליכם, ולמה?
(לא כולל נייל/אמה)
YOU ARE READING
Made of wish 〉Niall H - Hebrew
Fanfic❞שעה שאינה מוקדשת לאהבה היא שעה אבודה❝ - טאסו ••• נכתב בשנת 2013.
