🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸
התיישבתי על הרצפה צמוד למיטה ובהיתי בקירות.
"חתיכת מטומטם", "למה כל זה מגיע לי?"
מלמלתי לעצמי והרגשתי סחרחורת קלה.
הייתי בחלל לבן ריק ואינסופי, הוא מוכר לי, מהפעם ההיא שחלמתי.
אני חולמת? לא.
לא זכור לי שנרדמתי או ניסיתי לישון בכלל.
אני מביטה שמאלה וימינה, הכל ריק.
אני לבושה בשמלת הכתפיות הלבנה ההיא. שוב.
"אמה, את בסדר?" שמעתי קול לא מוכר והסתובבתי לאדם מבוגר מעט.
"מי אתה?", שאלתי מפוחדת,מתרחקת ממנו קצת.
"אלברט", הוא אמר בבלבול "את לא זוכרת מי אני?"
ואת המשפט האחרון בקושי שמעתי כי מצאתי את עצמי על המיטה בבית.
מתי עליתי עליה?
'אני אוהב את העבודה שלי יותר.'
פתאום נזכרתי.
במשך שבוע שלם סיננתי את ההודעות והשיחות של נייל, לא יכולתי לשמוע את השם שלו או את הקול שלו.
אבל אז הגיע הרגע שהייתי צריכה לראות אותו.
"אמה?", שמעתי את הקול שלו. הייתי בחדר שלי מתחת לשמיכות והתפללתי שהוא יעזוב אותי.
"את ישנה?" הוא שוב שואל.
הוא התיישב לידי והניח את ידו עליי.
"התגעגעתי אלייך, אבל את לא עונה לשיחות ולהודעות שלי. מה קורה איתך?"
ומהצד שלי אין תגובה ואין מענה.
"מה לא בסדר איתך? אני יודע שאת לא ישנה"
"תעזוב אותי, בבקשה", לחשתי.
"למה?"
"כי אתה-״
״אני בחיים לא אעזוב אותך״
אני בחיים לא אעזוב אותך.
"תפסיק לשקר לי אני לא מטומטמת", לחשתי בנימה עצבנית.
"אני מצטער כל כך שהפסדתי את טקס הסיום שלך"
"זה לא על זה"
"אז?"
סיימתי להתקלח ואספתי את שיערתי במגבת ואת גופי בחלוק.
ראיתי את נייל יושב על המיטה וחושב, ניסיתי להתעלם ממנו.
"אמה", הוא אמר כשהוא ראה אותי.
"דיי", סיננתי בין שיניי.
"זה בגלל שאמרתי שאני אוהב",הוא אמר ובלע את הרוק, "את העבודה שלי יותר?"
שתקתי והעיניים שלי שרפו והראייה הטשטשה. עמדתי לבכות.
הוא תפס בי וחיבק אותי חזק ואז התחלתי באמת לבכות.
"חתיכת מטומטם אני שונאת אותך בכל ליבי", לחשתי מתחת לדמעות כשגופי קבור בחיבוק שלו.
"אני לא התכוונתי לזה, אני נשבע"
התנתקתי מהחיבוק.
"תפסיק עם זה"
"עם מה?"
"עם השקרים"
למחרת בבוקר ירדתי למטבח וראיתי שנייל כבר לא בסלון, כנראה הוא התעורר.
"היי", הסתובבתי וראיתי אותו. לצידו 2 מזוודות ותיק.
לגמתי מכוס התה שלי, ובחנתי אותו.
"אפשר לדבר?"
"אני מנחשת שכן"
הנימת קול שלו הכניסה אותי למתח, התיישבנו בסלון.
"חשבתי על הכל. על כל מה שאמרת לי אתמול, על כל מה שתמיד אמרת לי"
אני מנסה להבין מה קשר הדברים ביחד עם המזוודות שלו.
"את צדקת כל הזמן הזה. אני תמיד שיקרתי לך, אני תמיד משקר ואני תמיד אשקר"
"נייל"
"תמיד הראתי לך אהבה ויחס אבל במידה מועטת מידיי ואף פעם לא חשבתי לרגע על לשיפ אותך בעדיפות ראשונה"
"נייל?"
"אני לא מגיע לך אמה. העבודה יותר חשובה לי מהכל ואני שונא שזה ככה אבל משום מה זה הדבר היחיד שהפה והמוח שלי החליטו לא לשקר לגביו"
"תפסיק לדבר"
"אני כל כך מצטער"
הרגשתי את העיניים שלי מתמלאות בדמעות.
"אל תעשה את זה", לחשתי.
"אני חושב שכדאי שניפרד-״ קטעתי את מילותיו כשכיסיתי את פניי מבושה.
"אני רק פוגע ומזיק לך כל הזמן ואני שונא את זה"
שקר.
"אני מצטער אבל אני פשוט לא מגיע לך."
"רק תבטיחי לי דבר אחד טוב?
תמצאי לך מישהו שיוכל לאהוב אותך יותר ממני".
🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸
YOU ARE READING
Made of wish 〉Niall H - Hebrew
Fanfiction❞שעה שאינה מוקדשת לאהבה היא שעה אבודה❝ - טאסו ••• נכתב בשנת 2013.
