🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸
כמו תמיד, מצאתי את עצמי בחלל הסלון, יושבת על הספה ובוהה בקירות.
ניסיתי לחשוב על הכל אבל המחשבות שלי נקטעו עם דפיקת הדלת.
הלב שלי דהר מרוב לחץ. הוא שוב בא?
התקדמתי בשקט לפתח הדלת והצצתי דרך החור הקטן, הכל היה שחור, הוא בטח כיסה אותו עם האצבע.
נשארתי לעמוד שם למשך כמה שניות ושוב פעם הוא דפק בדלת. לא הוצאתי אפילו לא קול קטן.
אחרי קצת זמן קצר קל מחשבה התהלכתי לכיוון החלון הקטן בחדר השינה שלי וניסיתי להגיע עם ראשי לכיוון הכניסה לבית, וזיהיתי את הדמות אבל זה לא היה נייל.
זה בכלל לא היה גבר.
"לני?", לחשתי והיא הסתובבה בבהלה.
"אמה, אני חייבת לדבר איתך"
"אני לא רוצה לדבר"
"בבקשה, אני מתחננת אלייך"
"תלכי מכאן, בסדר?"
היא המשיכה לבהות בי במבט מתחנן.
"איזה מן אחות את? ברגע שראית את נייל הלכת וסיפרת לו כמה אני חלשה ועלובה ושבורה, וגרמת לו לחזור לכאן ולמרמר אותי?״
"כל פעם שבאתי לפה המצב שלך נהיה גרוע יותר, הייתי חייבת-״
״לא היית חייבת כלום. יכולת לפחות לשאול אותי לפני."
"אני ידעתי כבר מה תהיה התשובה שלך"
גלגלתי עיניים וסגרתי את החלון.
"אמה", קראתי לפי השפתיים שלה מה היא אמרה.
"אמה!", היא דפקה על החלון.
כיסיתי אותו עם הווילון ויצאתי מהחדר. כשהצצתי מהחור בדלת ראיתי אותה הולכת.
אנשים רדפו אחריי במשך כל השבוע, הייתי נואשת לחברה במשך שלוש שנים ועכשיו אני מסלקת את כולם.
כשהם הפסיקו להגיע חשבתי שזה אולי הסוף, אבל אז רוס נכנסה לתמונה.
זה היה סתם יום שבת רגיל וכששמעתי דפיקה בדלת חשבתי שזה שוב לני או סיליבר, ואולי אפילו נייל?
השיער הקצר והחלק שלה נהפך לארוך וגלי, היא נעמדה מולי ובחנה אותי במבט חסר רגש.
"אמה, היי", היא אמרה ונכנסה בלי לשאול.
נכנסתי אחריה וסגרתי את הדלת.
היא סרקה עם העיניים את הבית וישבה על הסלון וסימנה לי לשבת מולה.
"רוס, אני שמחה שהגעת" מלמלתי.
במשך דקות ספורות אף אחת לא הוציאה מילה.
"רצית לדבר איתי?", שאלתי ושוב אין מענה.
המבט שלה התחיל להתרכך ואז היא כיסתה את פנייה והתחילה לבכות.
"רוס?", שאלתי.
"די כבר, אמה. למה עשית את זה?"
"על מה-״
"למה עזבת אותי?"
השפלתי מבט.
"לא רציתי לעשות לך את זה"
"אז למה עשית את זה?"
"כי הייתי חייבת להתרחק"
"זה עשה לך טוב יותר?"
הרכנתי את ראשי והיא נאנחה.
"אז למה אמה? את יודעת שאין לי אף אחד מלבדך. אין לי אבא, ואין לי אח. ברוק ממש לא נחשב. אמא שלי נעלמה אי שם באיזו יבשת מזורגגת, וסיליבר? אחרי מה שקרה איתה ועם ברוק אין בינינו ממש קשר"
"סיליבר וברוק?", שאלתי מבולבלת.
"זוכרת את 'בריליאנט'?" היא אמרה ועשתה מרכאות עם אצבעותיה.
"היא בטח עסוקה עם החבר החדש שלה"
"היא וצ'ארלי כבר כמה חודשים ביחד״
רוס פרצה בצחוק
"צ׳ארלי כל כך נוסטלגיה אצל סיליבר מאייר, את כל כך לא מעודכנת!"
"כבר יש לה חבר חדש? מי הוא?"
"אני לא יודעת, היא אמרה שקוראים לו בריליאנט״
חזרתי למציאות. הנהנתי ורוס זייפה צחוק.
"ברוק הוא בריליאנט", היא אמרה.
"סיליבר..... וברוק?" שאלתי שוב. היא הנהנה.
מצמצתי בחוזקה.
"רוס, אני לא יכולה לחזור למנצ'סטר", אמרתי.
"את לא צריכה"
הסתכלתי עליה מבולבלת.
"את צריכה להחזיר את החיים הקודמים שלך"
"אני לא צריכה אותם, אני רוצה רק להיות מאושרת. שם לא באמת הייתי כזו"
"ופה? פה את מאושרת?"
"אני יכולה להיות!"
עניתי בביטחון, נזכרת בכריס שהציע לי לבלות איתו, ובאלברט שיכול להיות מארח חברה מצויין למרות הגיל שלו.
רוס השמיע קול שלילה בלשונה.
"את צריכה את נייל"
"רוס, דיי" אמרתי ונעמדתי.
"הוא אוהב אותך, ברצינות! הוא תמיד אהב ואת אותו-״
״אני לא יכולה להיות איתו רוס!", צעקתי מושכת אותה לכיוון הדלת.
"למה לא? הוא אוהב אותך-״
״תפסיקי!״ צעקתי עליה והיא נעצרה.
"הוא משחק בי, רוס" אמרתי והיא נעצה בי מבט מבולבל.
"הוא משחק בי אבל הוא לא יודע את זה"
לגמרי התחרפנתי.
"אני הבובה שלו והוא פשוט לא יודע את זה".
🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸
פרק קצר אני יודעת...
אבל אני ממשיכה ברגע שיהיו 3 הצבעות בלבד (:
YOU ARE READING
Made of wish 〉Niall H - Hebrew
Fanfic❞שעה שאינה מוקדשת לאהבה היא שעה אבודה❝ - טאסו ••• נכתב בשנת 2013.
