Chapter 23

638 46 13
                                    

🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸

[הערת הכותבת: הפרק הבא הולך להיות משולב עם העבר וההווה. כל פעם שתיהיה החלפת זמנים אני אשים קו קטן.]

🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸

חזרתי הביתה במונית והסתגרתי בחדר במשך שעות.
-
אמה חתכה סלט והיא הרגישה כאבים חדים בלב שלה.
-
זרקתי את הכריות על הקירות וכל דבר שהתגלה לידיים שלי הוטח על הקיר בחוזקה.
-
אמה הניחה את הסכין בידיים רועדות על השולחן ליד צלחת הסלט והיא הניחה את ידה על החזה שלה. היא מרגישה דופק אבל לא שומעת אותו.

העיניים שלה מתכווצות שוב ביחד עם הדקירות שלה בלב.

מה קורה לה?
-
הדמעות שלי כבר פסקו לרדת אבל הכאב הפנימי שלי גבר בכל פעם שהשלכתי משהו על הקיר.

היא גנחה מכאב, הדקירות בלב לא רוצות להפסיק.

היא מגששת לאט לאט לכיסא הקרוב ביותר ומתיישבת עליו. היא פוחדת מוות.

מה אם משהו יקרה לה?
-
הכעס והזעם שיצא ממני, כבר לא יכולתי להשתלט עליו.

רוס לני וסיליבר דפקו ללא הפסקה בדלת חדרי, אבל דאגתי לנעול אותה.
-
אמה רצתה לקחת את הטלפון ולהתקשר לרופא או לאמבולנס, אבל היא לא עשתה את זה כי היא ידעה מה פשר הכאבים הזה אומר.

אבל למה הלב שלה ממשיך להגיב לזה? הוא נשרף מלפני שנים.
-
הידיים שלי עשו מה שהן רצו, ולא יכולתי להשתלט על הזעם. זאת לא הייתי אני יותר.

תפסתי במנורת הלילה הקטנה והשלכתי אותה על הריצפה וצפיתי בגאווה איך היא מתנפצת.
-
אמה אחזה בקצה השולחן והתקופפה. הפעם הכאבים החדים היו כואבים יותר מתמיד והיא הרגישה קרובה למוות.

ככל שאחזה חזק יותר בשולחן הוא רעד ואגרטל פרחים נפל ממנו והתנפץ.
-
התחלתי לצחוק, צחוק כבד ונשכבתי על הרצפה, אוחזת בבטן שלי וצחקתי.
-
היא צעקה. צעקה לעזרה שבחיים לא תגיע.

שני ידיה מונחות על הלב שלה והיא מרגישה כאבים כל כך חדים שלא ידעה אם תוכל להתמודד איתן.

אמה צעקה אבל הצעקות נבלעו עם הכאב.
-
צחקתי עד שלא יכולתי להמשיך לצחוק, והבטן כאבה לי נורא. נכנסתי לחדר האמבטיה הקטן בחדר שלי ושטפתי את הפנים עם מים קרים.
-
היא מנסה לצעוק אבל אף אחד לא שומע. דמעה זלגה לה על הלחי ונחתה על הרצפה.

עוד דמעה אחת ועוד אחת.
-
השתמשתי במגבת שהייתה ליד הכיור כדי לנגב לעצמי את הפנים.
-
הידיים שלה ניגבו את לחייה הרטובות והכאבים בלב מתחילים להירגע.
-
זינקתי למיטה וקברתי את פניי במזרן הריק. כל תכולת החדר שלי הושלכה על הקיר באכזריות.
-
היא נשענה על משענת הכיסא והתנשפה בכבדות.
-
לאט לאט עצמתי את עיניי ונכנסתי לשינה עמוקה ומרגיעה.

היא הסדירה את הנשימה שלה והכאבים בלב פסקו. היא בוהה בחלל הבית במבט מבוהל.

🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸

Made of wish 〉Niall H - HebrewWhere stories live. Discover now