🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸
חיפשתי אותו בעזרת עיניי וסרקתי את האיזור, התקדמתי לעבר היציאה למקום בו הוא חנה את הרכב,והוא לא היה שם. רכב אחר חנה במקום.
"נייל?", לחשתי.
חייגתי אליו,אחרי כמה שניות של ביפים שמעתי את הקול שלו.
"הלו, זה נייל-״
״איפה אתה? חיפשתי אותך בכל-״
״אני לא יכול לדבר כרגע, תשאירו הודעה אחרי הביפ!״הקול שבקע מהטלפון אמר,ושמעתי את עצמי צוחקת ברקע. אני זוכרת את היום שהוא הקליט את ההודעה הזאת.
נאנחתי וחיטטתי בכיסים, היה לי כסף למונית רק עד לשולי הרחוב שלפני הבית שלי, מה שאומר זה שיישארו לי עשרים דקות הליכה. העדפתי ללכת חצי שעה ולקנות משהו לשתות לדרך.
בדרך המשכתי להתקשר לנייל אבל המשיבון שלו ענה כל הזמן.
באמצע ניסיון כושל לחייג לנייל, לני התקשרה אליי.
"לני, את יודעת איפה נייל? הוא בבית? הוא אמר לך משהו?"
"מה קרה? תרגעי, למה את לחוצה?"
"הייינו בקרקס ואז-"
שמעתי אותה צוחקת. "את לא רצינית".
"זה לא העניין עכשיו, הוא נעלם".
"אמה"
"לני, הוא הלך, הוא לא נעלם, הוא פשוט הלך".
"איפה את?"
"אני ברחוב הראשי ליד-״
״בואי הביתה,נדבר שם כי אני חייבת לנתק. את כבר לא ילדה אמה, וגם נייל לא. תסתדרי. בסדר?"
"בסדר. ביי"
נאנחתי. חיפשתי את דוכן הפרחים בצומת השלישית, כי זכרתי שזאת הפנייה שאני אמורה לעבור בה.
אחרי ארבעים דקות בערך הגעתי הביתה.
ישבתי חסרת אונים בחדר הסלון, בוהה בקירות במשך כל היום ובודקת עם יש לי שיחות או הודעות חדשות מנייל. הוא לא ענה לי כל היום. באיזשהו שלב התחלתי לדאוג.
"אמה, את צריכה לאכול",אמא שלי אמרה והניחה מגש עם עוגות על השולחן.
"אני לא רעבה"
"אמה"
"אין לי חשק."
"אמה מיגל פנקונזי, את תאכלי את זה ואני -״
סימנתי לה שתדבר יותר בשקט.
לא רציתי שלני תשמע שהשם השני של אחותה זה שם של בנים.
אף אחד חוץ ממני ומההורים שלי,יודע על השם השני שלי. גם בהרשמות לבתי ספר ואוניברסיטאות ביקשתי שזה לא יופיע.
יש ללני שני אקסים בשם מיגל-שזו עוד סיבה שהיא תצחק עליי כל חייה.
הדלת נפתחה ונייל עמד בפתח,הסתובבנו אליו כולנו ונשארנו בשקט.
"חתיכת אידיוט, אני שונאת אותך",מלמלתי וקמתי בכעס לחדר,טרקתי את הדלת ונעלתי אותה.
נפלתי על המיטה וקברתי את ראשי בכרית. לא יכולתי לתאר בכלל את הכעס שחל בי באותו רגע.
לראות אותו נכנס לבית ברוגע לבוש בבגדי עבודה.
שמעתי את ידית הדלת נאבקת להיפתח,ואחרי כמה שניות שמעתי דפיקות.
"אמה, את פה?"
לא עניתי.
"בבקשה תפתחי, אני אסביר הכל".
"מה תסביר?שקראו לך דחוף לעבודה אז ברחת בלי להודיע כלום?"
"אני מצטער כל כך"
"לא אתה לא,אתה בחיים לא תבין כמה אתה פוגע בי ככה עד שאני אפסיק להסתיר את זה שאני נפגעת".
"תפתחי את הדלת".
"אתה מוזמן לטוס חזרה לאמריקה,תלך לעבודה מתי שתרצה ואף קרצייה בשם אמה לא תציק לך"
"אל תדברי ככה, בבקשה בואי נדבר".
התיישבתי על המיטה וניגבתי את הדמעות, הוצאתי מהארון את הבגדים שנייל הביא איתו ופתחתי את הדלת.
"אמה".
זרקתי החוצה את הבגדים,וסגרתי את הדלת. נשענתי עליה ונאנחתי,לא שמעתי קול מהצד השני.
"אני כל כך מצטער",הוא לחש.
"תלך מכאן, בבקשה. אני צריכה הפסקה"
"אני לא יכול לעזוב אותך"
"פתאום זה לא בסדר לעזוב אותי?"
"לא נתת לי להסביר"
"אני לא ילדה קטנה,אלוהים. רק בבקשה תעזוב כבר"
ואז שמעתי צעדים, נאנחתי ועזבתי את האחיזה של הדלת,קפצתי שוב על המיטה בעצבים עד שהתעייפתי ונרדמתי.
באמצע הלילה שמעתי רעש של מפתח וראיתי דמות של גבר נכנסת לחדר ומתיישבת ליד המיטה, זיהיתי את הריח הסתווי והנעים שלו.
"אני בחיים לא אבין למה אני כזה טיפש שאני מתנהג אלייך ככה, אני חושב שאת צריכה קצת זמן לעצמך כדי להירגע-אז אני חוזר הביתה ואני אשאר שם במשך השבועיים הבאים, אבל אז אני חוזר ואקווה שאת תיהיי שם בשבילי ותחכי לי-בסדר?",הוא לחש לאוזן שלי ונשק לי במצח ואז עזב את החדר.
🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸
YOU ARE READING
Made of wish 〉Niall H - Hebrew
أدب الهواة❞שעה שאינה מוקדשת לאהבה היא שעה אבודה❝ - טאסו ••• נכתב בשנת 2013.
