🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸
כבר יומיים עברו מאז הפרידה שלי ושל נייל.
אלוהים אדירים תפסיקי לחשוב על זה, הוא כבר בעבר!
לא הוא לא.
כן הוא כן.
לא, הוא בחיים לא יהיה 'עבר'. הוא חלק חשוב ממך זוכרת? הייתם ביחד יותר משנתיים וחצי, עברתם הרבה ביחד ואהבת אותו מאוד. גם הוא אהב אותך.
חשבת ככה לפחות.
בטח שהוא אהב אותך! הוא פשוט לא מגיע לך.
אבל את רוצה אותו כל כך.
את תמיד נפגעת ממנו זה לא יכל להימשך נכון?
יכולנו למצוא פתרון...
התנערתי מהמחשבות של עצמי. זה הרגיש כמו בסרטים. על כתף מצד ימין אמה מלאכית ובכתף בצד שמאל אמה שטנית.
שתיהן רבות ביניהן, הן כמו מצפון בשבילי רק שהן עסוקות בלריב אז הן לא מועילות במיוחד.
קמתי מהמיטה וירדתי למטבח לאכול ארוחת בוקר לפני שהבטן שלי תתחיל לדבר.
"בוקר טוב אמה!" לני אמרה וחתכה פירות.
"סלט פירות, גרנולה ויוגורט. דרך מצויינת להתחיל את הבוקר לא?"
היא שאלה וחייכתי.
"את גדולה לני! אני רעבה ובאת לי בדיוק בזמן, אחרת הייתי מתעצלת ומכינה לעצמי סנוויץ כושל", אמרתי והיא צחקה.
ישבתי על כיסא הבר המסתובב ולני הניחה את הקערות על השולחן.
קערה עם יוגורט וגרנולה, ובקערה השנייה פירות טריים חתוכים.
"יש לי תחושה שזה יהיה יום כל כך טוב", לני אמרה והתחילה לזמזם את השיר החדש של קייטי פרי.
הרמתי גבה.
"מה?"
התחלתי לגחך.
"אוקיי, אנחנו צריכות מוזיקה" היא הכריזה ותחבה עינב בפה, וקמה לסלון.
היא הדליקה את הסטריאו עם הצד של הישבן והתחלתי לצחוק, מוזיקה קצבית הופעלה ואכלנו ושרנו בו זמנית. מזל שאף אחת מאיתנו לא נחנקה במקרה!
"אני שמחה שיש לך מצב רוח, ביומיים האחרונים היית בבאסה ענקית בגלל הפרידה אבל אני רואה שאת מתגברת על זה", היא אמרה וזייפתי חיוך הפעם.
"עדיין לא התגברתי", לחשתי אבל מספיק בקול כדי שהיא תשמע.
"אני מכריחה את עצמי להיות שמחה", המשכתי לומר.
"אמה", היא אמרה בטון של ״הווווו"
"זה בסדר. תקחי את הזמן שלך ואל תכריחי את עצמך להתנהג אחרת. בסופו של דבר את תתגברי ואת תעשי את ההכי מאמצים שאת יכולה כדי שזה יקרה כמה שזה יותר מהר אבל כשזה יקרה זה יהיה אמיתי לגמרי ומרצון", היא אמרה והנהנתי לעברה.
היא תמיד אומרת את מה שצריך להגיד ברגעים המתאימים ואני כל כך מצטערת על זה שאני בחיים לא אוכל להחזיר לה על זה ולתת לה 'דברי חוכמה' משלי.
בגלל זה תמיד קינאתי בה.
לני החליטה שנצא ביחד לטייל ונעשה קניות, כמובן שהסכמתי בטענה שאני אשמח להשתחרר קצת מהמחשבות עליו. אבל בעצם הסכמתי כי חשבתי שאולי אני אתקל בו. שאני אראה אותו.
זה הדבר היחידי שחשבתי עליו ופחדתי מזה אבל רציתי כל כך לראות אותו.
כשבחנתי את עצמי במראה ראיתי את התליון שלי. כן ההוא עם המפתח והלב עם ההקדשה האישית.
חשבתי לעצמי, כדאי לי להוריד אותו?
בטח שכן, זה יזכיר לך אותו כל פעם מחדש.
זה התליון שהוא קנה לך במתנה! אף פעם לא הורדת אותו, אל תעשי את זה עכשיו!
נפרדנו, את לא יכולה להשאיר את השרשרת הזו עלייך. זו השרשרת שהוא קנה לך.
זו רק מזכרת ממנו, זה דבר טוב.
זה לא. זה גרוע. זה רעיון טיפשי. יש עליו הקדשה אישית עם השמות שלכם על תליון קטן של לב. זה מסמל את האהבה שלכם. זאת אומרת, האהבה שאין לכם יותר.
תסתמי כבר מטומטמת. את אוהבת את התליון הזה ולא משנה מי קנה לך אותו, נכון?
הנהנת מול המראה וחייכת חיוך גאה לעצמך, יצאת מהבית וראיתי את לני מחכה לי צמוד לרכב שלה משחקת עם המפתחות.
סימנתי לה "אוקיי" עם האגודל ונכנסנו לרכב.
הדבר הראשון שהיא עשתה אחרי שהיא התניעה את הרכב היה להפעיל את הרדיו. השיר האהוב על נייל של ואן ריפובליק "לאב ראנס אאוט" הופעל והרגשתי את הלב שלי פועל במהירות.
תמיד שנסענו לטיולים ארוכים הוא היה מפעיל את השיר הזה בווליום גבוה ושר בקולי קולות.
הגוף שלי התכווץ וכל הזכרונות שלי ממנו רצו בשניות .
"היי, הכל בסדר?"
לני שאלה ובהיתי בכביש וקיווצתי את כפות ידיי לאגרופים קטנים.
"איימ, הכל בסדר?" היא שאלה שוב והעיניים ששוב התחילו לשרוף כבר יצאו משליטה ודמעה זלגה לי על הלחי.
נייל אוהב לקרוא לי איימ.
אף פעם לא הבנתי למה אבל הוא תמיד קורא לי ככה והקול שלו...
כל כך רגוע ומלאכי ומלא שלווה ויופי.
אני מנסה להפסיק לחשוב עליו אבל כל דבר רודף אותי. כל דבר בחיים האלו מלא בנייל הורן.
ומה שהכי מכאיב לי
שזו בעצם רק ההתחלה.
YOU ARE READING
Made of wish 〉Niall H - Hebrew
Fanfiction❞שעה שאינה מוקדשת לאהבה היא שעה אבודה❝ - טאסו ••• נכתב בשנת 2013.
