🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸
נייל אחז בידי ושילב את אצבעותינו אחת בשנייה, אז כן הלכנו יד ביד בשבילי המדשאות כמו בכל אחר צהריים/ערב רגיל.
ובדיוק שחשבתי ששום דבר לא יהרוס את זה גיליתי שטעיתי.
אז בואו אני אספר לכם מה בעצם קרה.
מאז שאני ונייל חזרנו באמת הרגשתי שמחה והייתי בטוחה שחיים ללא נייל הייתה הבעיה היחידה שלי. אז הנה הוא שוב בחיי והכל בסדר.
אה, טעות!
תנסו לחשוב רגע על הבעיות שלכם בחיים ועל כמה ש"אם הבעיה הזו לא הייתה קיימת- אז הכל היה בסדר".
אתם באמת חושבים ככה? כמו שאני חשבתי? אז כדאי שתפסיקו.
לכולם יש בעיות בחיים ובעיות קיימות כדי לגרום לנו להעריך את הדברים הטובים יותר.
אם הכל היה מושלם מההתחלה ונשאר מושלם עד הסוף- לא היינו מעריכים את זה, כי לא היינו יודעים מה זה 'לא מושלם'.
בעיות הופכות אותנו לבני אדם.
ואת הבעיות צריך לאהוב, זאת הנוסחה היחידה שבזכותה אפשר להתגבר על בעיה.
וברגע שמצליחים כמה וכמה פעמים- בעיות הופכות להיות לדבר קטן וקל להיפטר ממנו.
ואת זה למדתי בדרך הלא נעימה.
הלב נמעך ומתכווץ לאט לאט- כדי שתרגישו את הכאב ותזכרו אותו.
העיניים שורפות והדמעות מתעקשות לצאת. וכשהן יוצאות? קשה לנסות לעצור אותן כבר.
הרגליים קורסות אחת אחרי השנייה בחבטה אחת קלה.
זה מרגיש בדיוק כמו לקחת נייר ולקרוע אותו. בדיוק כמו לשבור זכוכית.
רק שאתה הנייר או הזכוכית. והפעם זה איטי יותר.
אתה הופך להיות החבר של העצב אבל לא עדיף להיות האויב שלו?
הוא ינסה להפיל אתכם למטה ואסור לכם לתת לזה לקרות בחיים!
כשאני ונייל התקרבנו למקום בו נהג להיות הדוכן של אלברט, ראינו במקום אדם אחר שפירק אותו.
שיחררתי את ידו של נייל מהאחיזה שלו ורצתי לכיוון האדם.
מודעות אבל היו מודבקות בכל מקום.
נייל רץ אליי, והניח את ידיו על כתפיי ולחש לי להירגע.
בחור שדי מבוגר ממני ב5 שנים רץ אליי בוכה וחיבק אותי. הוא בכה הרבה.
על מודעות האבל ראיתי את שמו של אלברט. אלברט סוייר הנדסון.
הנחתי את זרועותיי סביב בטנו של נייל ו את ראשי על כתפו. הוא ליטף אותו ונשק למצחי.
"אל תדאגי, יהיה בסדר". הוא לחש לאוזני בקול חלוש.
יום למחרת אני ונייל היינו שוב ביחד. זרועותיי היו כרוכות מסביב בטנו וראשי היה מונח על כתפו.
הפעם היינו בבית קברות.
המון אנשים שלא שמעתי עליהם בחיים דיברו על כמה שאלברט נהדר והלך לעולמו אדם כל כך חכם וחשוב.
הוא לא הלך לעולמו. אנחנו למטה והוא למעלה.
אבל בכל זאת הרגשתי את הלב הזה מתכווץ שוב ושוב לאט לאט וקובר אותי תחת רגליי.
כולם הלכו, זה היה רק אני ונייל.
ישבתי על המצבה של אלברט, שהייתה מונחת צמוד למצבה של אישתו. אינה בל הנדסון.
נייל עמד מאחורי והניח את ידיו על כתפיי בזמן שבכיתי.
"הוא היה מבוגר, אני יודעת שלא חיים לנצח אבל בחיים שלי לא חשבתי שאלברט לא." מלמלתי והרמתי את מבטי לנייל.
"אל תדאגי אמה, הוא שומר עלייך למעלה" הוא אמר והנהנתי.
"אתה יודע, בזכותו אנחנו ביחד" אמרתי וחייכתי חיוך מטופש.
"בזכותו התחלתי להקשיב לעצמי".
על המצבה שלו הייתה מונחת מסגרת מתכת עם תמונה שלו. על המסגרת היה חרוט "תודה על הכל, אבא".
ושורה מתחת;״ באהבה, אמה".
🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸
YOU ARE READING
Made of wish 〉Niall H - Hebrew
Fanfiction❞שעה שאינה מוקדשת לאהבה היא שעה אבודה❝ - טאסו ••• נכתב בשנת 2013.
