Made of wish 〉Niall H - Hebrew

Chapter 26

🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸

אני נעמדת מול הדמות קפואה, הידיים שלי רועדות, הרגליים שלי רועדות, כולי רועדת.

המבט המבוהל שלי הסתכל עליו.

הוא הסתכל עליי והיו לו דמעות בעיניים, היה לו תיק גב ענקי עליו, והוא הפיל את מכשיר הטלפון שלו על הרצפה.

צעדתי צעד אחד אחורה, מפתיע שהצלחתי.

"לא, לא" גמגמתי והתחלתי לרוץ בהדרגה, שמעתי אותו רץ אחריי.

"אמה! בבקשה תעצרי!"

הוא חזר.

נעצרתי בצד והתנשפתי, הוא הגיע אליי וסיבב אותי כך שהיינו פנים מול פנים.

נכנסתי עמוק לעיניים הכחולות היפות שלו והרגשתי כאילו אני הולכת לאיבוד.

לראות אותו שוב אחריי כמעט 3 שנים לא היה טוב בשבילי ועמדתי להתעלף.

"אמה, זה אני" הוא גמגם.

"תלך", לחשתי והוא בהה בי בעצב.

"תלך כבר" לחשתי שוב והוא לקח צעד אחורה.

התקדמתי במהירות חזרה לבית שלי והוא חזר אחריי.

"תעזוב אותי", צעקתי לו והתחלתי לרוץ, דמעות טיילו לי על החיים וכשנכנסתי לבית טרקתי את הדלת ונשענתי עליה, התחלתי לבכות.

עד שהייתי בטוחה שהתגברתי עליו ועד שהייתי בטוחה שלפחות יום אחד בחיי אני לא אבכה-הוא החליט להגיע.

הוא דפק על הדלת ללא הפסקה "אמה, בבקשה תפתחי לי!"

נשמתי בכבדות.

לא אני לא אפתח לך בחיים.

"אני מתחנן, אני חייב לדבר איתך", הוא המשיך לצעוק.

"בבקשה, תני לי לדבר. ואם תרצי", הוא אמר ובלע רוק

"אני לא אחזור לכאן יותר בחיים"

היד שלי הונחה על ידית הדלת, אבל עצרתי את עצמי.

"איימ", הוא לחש.

"בבקשה"

משכתי את הידית והדלת נפתחה מעט, הצצתי והוא עמד שם עם דמעות בעיניים.

פתחתי אותה עד הסוף ונעמדתי בכניסה לה.

הוא הסתכל עליי כמה שניות וסימנתי לו שיכנס.

הוא הניח את התיק שלו בכניסה לבית ואז התיישב על כיסא פינת האוכל.

הכיסא שלפני כמה ימים נלחמתי על החיים שלי כי הלב שלי עמד להתפוצץ בגלל שהוא שרף לי אותו.

למה הכנסתי אותו מלחתחילה?

"תודה", הוא מלמל והשפיל מבט.

"את בטח שואלת למה אני כאן" הוא אמר והנהנתי.

"אני כאן כי..."