Made of wish 〉Niall H - Hebrew

Chapter 39

🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸

לאחר 31 יום.

הרגשתי דגדוגים באף ופתחתי את עיניי. ראיתי את נייל יושב במיטה שלי צמוד אליי.

"היי" הוא אמר וחייכתי, "היי" השבתי לו.

קמתי לחדר האמבטיה ונייל חיכה לי במטבח.

כשחזרתי, ראיתי את השולחן מסודר לארוחת הבוקר.

סלטים, מיץ תפוזים סחוט, עוגת גבינה.

"מתי הספקת לסדר את זה?"

"הגעתי לכאן מוקדם" הוא אמר.

"ארוחה לשניים?" הוא שאל ומשך את הכיסא.

"אני אשמח" אמרתי במבטא בריטי כבד והוא צחקק וישב מולי.

לצד הצלחת הייתה מעטפה.

"מה זה?" שאלתי מסוקרנת.

"תפתחי ותגלי" הוא ענה ושילב את זרועותיו.

תחילה הוצאתי לאט לאט את הדבק מפתח המעטפה, והוא בחן אותי בחיוך.

"דיי, אתה מלחיץ אותי!"

כשפתחתי את המעטפה לגמרי, והוצאתי את התכולה שלה ראיתי 2 כרטיסים.

נייל" מלמלתי. במעטפה היו 2" כרטיסי טיסה לדרום אמריקה.

כיסיתי את פי המופתע עם ידיי ונייל צחק.

"מה את אומרת?"

"וואו, אני אשמח!" אמרתי וקמתי לחבק אותו.

הוא הניח את כפות ידיו על מותניי והסתכל עליי.

"אני לא מאמינה שאנחנו חוזרים לשם" לחשתי לו.

"אני לא מאמין שאני חוזר לשם ביחד איתך".

סגרתי את ארון הבגדים שכמעט ותכולתו התרוקנה לגמרי. כל הבגדים היו מונחים על המיטה בצורה מבולגנת והתחלתי לקפל אותם ולשים במזוודה.

לא יכולתי לתאר את האושר שלי באותו היום. כבר עברו חודשיים מאז שאני ונייל חזרנו להיות ביחד אחרי כל כך הרבה זמן שלא ידעתי מהו שמחה.

הייתי שמחה, רגועה, שלווה, מאוהבת.

והמטרה הבאה שלי היא להיות מאושרת.

כשהעולם מראה לך מה הוא הכאב הוא יודע טוב מאוד איך להראות לך מה זה שמחה, צריך רק לדעת לקבל את זה בדרך הנכונה.

"סיימת לסדר את המזוודה?" שמעתי קול מאחורי וראיתי את נייל מחייך.

"כן, אני חושבת" מלמלתי ובחנתי אותה שוב, ואז ניסיתי לסגור אותה.

"לעזאזל, אני שונאת מזוודות" אמרתי ונייל בא לעזור לי.

"תני לי" הוא אמר וניסה לסגור בעצמו. עמדתי לידו בשילוב ידיים וראיתי אותו מתאבק עם המזוודה.

"תני לי, תני לי" אמרתי מחקה את הקול שלו והוא צחק.

"ננסה ביחד?" הוא אמר והנהנתי. הוא הניח את המזוודה על הרצפה והתיישבתי עליה ונייל גם, מחצנו אותה טיפה ואז ניסינו לסגור אותה מחדש.

"אני לא מאמין שהצלחנו" הוא אמר.

"מה שמת שם בכלל? את כל הארון?"

"כמעט את כולו".

נכנסתי מתחת לשמיכות וכיביתי את המנורה.

שמעתי צעדים בתוך הבית והדלקתי את המנורה. במשך כמה שניות הייתה דממה מוחלטת, אז כיביתי את האור.

"היי" שמעתי קול וזינקתי את מחוץ למיטה, נפלתי על הריצפה.

נייל הדליק את האור והסתכל עליי.

"אני מצטער, לא התכוונתי להפחיד אותך!" הוא אמר.

נעמדתי והסתכלתי עליו במבט עצבני.

"טוב, האמת שכן" הוא אמר וגירד בראשו.

"הלב שלי בתחתונים, אידיוט" סיננתי מבין שיניי וחזרתי למיטה, נייל התיישב לידי.

"מחר בלילה אנחנו טסים" הוא אמר והתפרס על פניי חיוך.

"כבר לא היינו שם כמעט חמש שנים" מלמלתי.

"אני באמת מתרגש"

"אמה?"

"כן?"

"מחר בבוקר, לפני הטיסה, יש לי הפתעה קטנה בשבילך" הוא אמר.

"איזו מן הפתעה?" התיישבתי ושאלתי.

"משהו שבטוח ישמח אותך!" הוא ענה, גורם לי להסתקרן.

"אני לא אעמוד בזה עד מחר!" רטנתי.

"לילה טוב, איימ" הוא אמר והתכסה מתחת לשמיכות.

"נייל" אמרתי, עדיין בישיבה.

הוא הסתובב לצד השני.

"בבקשה, תן לי רמז קטן" לחשתי והוא לא ענה.

התחלתי לנער אותו, "בבקשה!" לחשתי והוא התעלם.

"אני לא אפסיק כל עוד אתה ער" המשכתי לומר מנערת אותו והוא זייף נחירות מוגזמות.

נאנחתי וגלגלתי עיניים, נכנסתי מתחת לשמיכות.

"לילה טוב נייל" אמרתי ועצמתי את עיניי. שנייה אחרי הרגשתי זוג ידיים עוטפות אותי מאחורה, חייכתי.

"לילה טוב, איימ" הוא אמר שנייה לפני שנרדמתי בתוך זרועותיו

🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸

אז כן, זה פרק אחד לפניי הפרק האחרון.

אני ממש מתרגשת כי אף פעם לא הגעתי לפרק אחרון בפאנפיק כלשהו שאי פעם כתבתי!

הפרק האחרון יהיה ממש ארוך, ובנוסף זה גם הפרק האחרון אז המטרה שלי לפרק הזה זה 14 הצבעות.

הכמות הצבעות הכי גדולה שהייתה לפאנפיק זה 13 אז בואו ננסה לשבור את זה!

14 הצבעות ומעלה את הפרק האחרון❤