🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸
נייל 'סיים את דבריו' ואז הוא התנשף בכבדות.
הסתכלנו אחד על השני וחייכנו.
נכנסנו לרכב וחגרתי את עצמי, התחלנו בנסיעה חזרה לעיירה, נסיעה של בערך 15 דקות. נייל הדליק את הרדיו והשיר שלנו התנגנן ברקע.
כן, זה היה 'לאב ראנס אאוט' של ואן ריפובליק.
נייל חייך כשהמוזיקה התחילה להתנגן והוא הגביר את הווליום.
"הפעם אני אשמע את השיר האהוב עליי עד הסוף", הוא אמר.
"I'll be your light, your match, your burning sun,
I'll be the bright, in black that's makin' you run."
נייל שר ביחד עם המוזיקה ורקע עם רגליו לפי הקצב ואני מחאתי ביחד איתו בקצב דומה.
את הפזמון שרנו ביחד, ואז היה אמור להגיע הבית ה'קבוע' שלי.
תמיד בנסיעות או סתם בהתנחלות בבית היינו מפעילים את השיר הזה, כי זה השיר האהוב על נייל. הוא היה שר והייתי מצטרפת אליו לפזמון- ועוד מהפעם הראשונה הוא קבע שהבית הזה שלי ושאני חייבת לשיר אותו. זה כבר נהפך להרגל. הרגל אהוב.
There's a maniac out in front of "me.
Got an angel on my shoulder, and Mestopheles.
but mama raised me good, mama raised me right.
Mama said, "Do what you want,
say prayers at night,"
התחלתי לשיר ונייל הקשיב לי בהערצה וחייך.
"את יודעת, יש כל כך המון דברים שהכי התגעגעתי אצלנו. אבל זה? האהוב עליי. אפילו שזה סתם סדר שלנו לשיר האהוב עליי!" הוא אמר.
הגענו לעיירה, נייל עצר ליד הבית שלי וליווה אותי עד לדלת.
"אלוהים, אני מרגיש כאילו אני מלווה את הדייט שלי מהתיכון בחזרה לבית", הוא אמר וצחקתי.
"אני אראה אותך מחר, איימ" הוא קבע וחייך.
ניפפתי לו לשלום וסגרתי את הדלת.
ביום למחרת עלה לי רעיון נחמד למוח. התקשרתי לנייל ושאלתי אותו עם עדיין יש לו את החולצה הכחולה המכופתרת.
"החולצה שלבשתי ביום-״
״כן, החולצה הזו" מלמלתי.
"אהא, אבל היא צריכה גיהוץ בדחיפות!" הוא אמר וצחקתי.
"אני צריכה שתגיע לבית שלי, בעוד שעה בערך" אמרתי.
"זה בסדר אם אני אבוא יותר מוקדם?"
הוצאתי מפתח ישן מאחת המגירות שלי ויצאתי לחצר האחורית, בקצה שלה יש מבנה קטן שמשמש לי כמחסן.
הכנסתי את המפתח לחור המנעול ופתחתי את המחסן. המון אבק יצא משם וכמעט נחנקתי ממנו.
גררתי את אחת הארגזים החוצה, ושלפתי משם חולצה.
את החולצה האפורה עם רקמת הפרחים.
נייל דפק בדלת, הצצתי במראה וניערתי קצת את השיער שלי שייראה חופשי יותר, ורק אז פתחתי את הדלת.
"אמה, היי, וואו" הוא אמר בהתפעלות וזזתי הצידה כדי שיוכל להיכנס.
"את נראית מצוין בדיוק כמו ביום ההוא" הוא אמר וחייכתי.
"ה3 לספטמבר" אמרנו ביחד.
"אז למה אנחנו בעצם לבושים בדיוק כמו ביום הולדת ה27 שלך?" הוא שאל מסוקרן ורק חייכתי חיוך "זדוני".
הוצאתי את המצלמה של לני מהמגירה והנחתי אותה על השולחן.
כיוונתי אותה על טיימר ומשכתי בחולצתו של נייל לכיווני.
וקליק.
התמונה זחלה מהמצלמה ומשכתי אותה והסתכלתי עליה.
היא הייתה די כושלת יחסית למקורית,כי היא גם הונחה על שולחן ולא מישהו החזיק אותה וזה יצא מעט מטושטש אבל אהבתי את זה.
לקחתי מסגרת מתכת והכנסתי בתוכה את התמונה, ובעזרת סכין חרטתי עליה
"באהבה לזוג היונים".
הסתכלתי על נייל במבט מבולבל.
"נייל, מה התאריך היום?"
שאלתי והוא הרהר לכמה שניות ואז השיב :״ה26 בנובמבר" הוא אמר וחרטתי את זה בחלק העליון של המסגרת- והושטתי את זה לנייל.
תחילה הוא הסתכל על זה למשך כמה שניות ואז הוא חייך שוב את החיוך שלו.
"שיחזרת את התמונה שלני הביאה לך?", הוא שאל והנהנתי.
"מה קרה למקורית?" הוא שאל שנית, והרגשתי כאב בלב. שוב שמעתי את הזכוכית ההיא מתנפצת.
"היא נשברה לי", שיקרתי.
"זה בסדר אמה, אני כבר ניחשתי שהעלמת אותה. אבל זה לא משנה- אני אוהב את זאת יותר" הוא אמר וניפף עם התמונה באוויר.
נייל שיחזר את הלילה ההוא בו הוא סיפר לי למה הוא מאוהב בי.
ואני שיחזרתי את התמונה שלנו.
אבל שום דבר בעולם הזה לא יוכל לשחזר את הרגשות האמיתיים שלנו באותם הרגעים.
🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸
10 הצבעות וממשיכה!
YOU ARE READING
Made of wish 〉Niall H - Hebrew
Hayran Kurgu❞שעה שאינה מוקדשת לאהבה היא שעה אבודה❝ - טאסו ••• נכתב בשנת 2013.
