ג׳סיקה גריי || הושלם

3

היא נכנסה לאולם הרצאות והתיישבה באחד השולחנות הפנויים.
״היי ג׳סיקה.״ אמר קול מוכר.
היא הרימה זוג עיניים עייפות והביטה בגבר שעמד מולה במבט ה - ״אל תדברו איתי לפני השעה 12.״ והוא התחלף מהר מאוד במבט ה״אוי לא.״
״איתן.״ היא נאנחה. הוא לא היה מספיק טוב בשביל להשאר בקשר. הוא התיישב בשולחן שלפניה והסתובב אליה. 

״רציתי להגיד לך בקשר לאתמול ש-״

״תשמע איתן, לא. פשוט לא. שכבנו. קורה. אל תרדוף אחריי עם עייני הכלב האבוד הזה.״
הוא הביט בה בהלם מוחלט.

״אוקיי?״ הוא ספק שאל ספק אמר והביט בה מבולבל.

״שמעתי שמיה הלסטרום רצתה לצאת איתך.״ אמרה. והוא הסתובב. כמובן שהיא לא שמעה את זה, אבל היא תמיד עושה את התרגיל הזה.

כשהשעה היתה 9:00 בידיוק, כל הסטודנטים התיישבו במקומם והפרופסור נכנס.
פרופסור גליס. אחד מהנורמלים.
״בוקר טוב סטודנטים. היום כפי שנמסר בלו״ז למייל שלכם בשבוע שעבר, תתקיים הרצאת אורח.״ הוא אמר ונעמד מאחורי דוכן ההרצאות. ״זימנו את אשף הכלכלה, דין פארקר.״ ג׳סיקה המשיכה לשרבט על הדף.

איתן שלח את ידו לאחור והניח על השולחן שלה פתק מקופל.
׳נוכל לפחות להשאר ידידים?׳ כתב בכתב יד מרושל.
היא רצתה לכתוב לא, אבל הוא כל כך חמוד, חשבה לרגע, הוא יכול להיות הידיד הזה שבפרינד-זון באופן תמידי. היא ניערה את המחשבות האלה וכתבה ׳בטח׳.
את הפתק החזירה לו וקיוותה שיבין שזה לא באמת יקרה.

הבחור שנכנס לכיתה היה דין פארקר, מומחה בכלכלה ונחש אמיתי. שם כזה שמהולל בכל קורס בכלכלה.
הוא היה נראה הרבה יותר טוב במציאות, והרבה יותר גבוה. הלסת שלו היתה משורטטת בשלמות והעיניים הכהות שלו הביטו באנשים בחדר כאילו הוא ידע שכל הבנות בוחנות אותו ונושכות שפתיים.
היא חישבה את המראה הכולל והתחשבה בשרירים שאפשר לראות מבעד לחולצה, הציון שלו היה 93. ירדו לו שבע נקודות על שלא היה הטעם שלה.

הוא העביר מבט בבנות וכשהגיע אל ג׳סיקה, השתהה לרגע.

הוא מצא את מה שחיפש. הוא ידע בידיוק מה הוא צריך לעשות והוא מקווה בכל ליבו שיצליח. אלוהים אדירים, אם הוא לא ישיג את תשומת הלב של הכלבה המפונקת, כל מה שהוא ומייק תכננו ירד לטמיון.

ג׳סיקה גלגלה עיניים.
״בוקר טוב, אני דין פארקר ואני אדלג על להציג את עצמי, את התארים שלי ואת ההישגים שלי.״ הוא אמר ונשען על שולחן המרצה. ״אני רוצה לדבר איתכם היום על מריטוקרטיה. על התפיסה הפילוסופית פוליטית חברתית שעל פיה, אנשים יכולים לקום וליפול על בסיס ההון שלהם.״ הוא אמר, וזו הפעם השנייה שהיא גלגלה עיניים.
״אני מצטער, מה השם שלך?״ הוא פנה אליה. היא הרימה את מבטה ועינייהם הצטלבו. הוא חזר ״כן, את.״