ג׳סיקה גריי || הושלם

7

החננו בחניית המסעדה. יצאנו מהאוטו ודין חיכה לי כדי שאכרוך ידי בשלו.
״שם?״ שאל המלצר.

״דין פארקר.״ ענה.

״האורחים שלכם עדיין לא הופיעו. המגיש שלכם להערב יושיב אתכם בשולחן לארבעה. מאושר?״ שאל בלקוניות יתרה.

המלצר הוביל אותנו בין האנשים. המסעדה היתה עם כמות נכבדת של בנות בנות 18 וגברים בני 200.
גולד דיגריות. אם דין לא היה נראה צעיר בטח הייתי יוצאת מפה בבושה.

הערכתי שדין הוזיז למעני את הכיסא והתנהג כמו הג׳נטלמן המושלם. אבל לא אהבתי שהוא משחק משחק. אני רואה לו בעיניים שהוא לא מעוניין בי. אם הוא היה מעוניין בי לא הייתי מתאמצת כל כך.

״דין, ידידי.״ אמר קול עמוק בהגזמה, ציפיתי לרגע לראות גורגרת מהלכת.
דין קם ממקומו ולחץ את ידו של האדם. קמתי גם אני וכשהסתובבתי, כמעט קיבלתי התקף לב.
עמדו שני גברים, אחד מבוגר ואחד צעיר. הצעיר קיבל ציון 97. פאקינג 97.

״היי.״ אמרתי והושטתי את ידי. הבחור המושלם לחץ את ידי וחייך אליי.

״רוי.״ אמר. ״אף פעם ראיתי אותך בפגישות האלה. את חדשה?״ שאל.

״כן.״ עניתי. חייכתי וחשפתי את שיניי, החיוך המלא חשף את גומותיי, וראיתי שהוא הביט בהן לרגע. ״ג׳סיקה.״

״נעים מאוד ג׳סיקה.״ אמר.
התיישבנו ודין והבחור, שמסתבר ששמו מארק קאלן, דיברו. בעיקר על השקעות. אני ורוי פשוט שתקנו והאזנו. המלצרים פינו את המנה העקרית ואני חשבתי שאני עומדת למות מחוסר מעש.
״אם לומר את האמת,״ אמר רוי ורכן אליי, ״אף פעם לא אהבתי את הפגישות האלה. הן תמיד היו משעממות.״

״זו הפגישה הראשונה שלי, אבל אני בהחלט מתחילה להבין על מה אתה מדבר.״ אמרתי. רוי צחק.

״בת כמה את?״ שאל.

״עשרים ואחת.״ עניתי.

״את לא אמורה להיות סטודנטית?״ שאל.

״אני סטודנטית, פשוט מתמחה בנפיוז.״

״את כנראה גאון רציני אם לקחו אותך לשולחן של הגדולים כשאת בהתמחות.״

״בעיקר מזל.״ אמרתי. ובידיוק כשפתח את פיו לענות, שף המסעדה הגיע עם פלטת בשרים. הוא הניח את הפלטה והתיישב לידי בכיסא שאחד המלצרים הביא לו.
כשחתך את הבשר, הוא הביט ביושבי השולחן.

״אנחנו מכירים?״ הוא שאל והסתכל עליי.

״לא.״ אמרתי.

״בטוח?״ שאל.

״בטוח.״

דין הביט בו בהזהרה. ״אני מצטער, מר וגברת פארקר.״ 

הנדתי את ראשי, ״אנחנו לא ביחד.״
השף חייך.

״אז מה יעצור אותי מלהשיג את המספר שלך עכשיו?״ אמר בשקט, יושבי השולחן השתתקו, כנראה הוא לא לחש כבר שחשב שהוא.

״הפרצוף שלך.״ עניתי בחיוך. הוא שתק וקם ממקומו.

דין חייך. ״זאת אחת המתמחות היותר מבריקות שלי.״

״וחצופות, אני מניח.״ אמר מארק. ״ככה צריך.״
דין חייך בגאווה. והפעם, השיחה קלחה כי סוף סוף מארק ודין התייחסו אלינו. אני ורוי השתתפנו בה.
רוי הזמין לי לו ולדין שוטים ולסבו קוקטיילים.
השיחות כבר לא היו רציניות ודין ורוי היו שיכורים.

״את, גברת ג׳סיקה גריי.״ אמר רוי והבל פיו הריח ג׳ין, ״צריכה להיות אשתי לעתיד.״ הוא חייך. ״למעשה,״ הוא לקח את פקק הברזל של השמפניה ששתינו קודם לכן, וכרע ברכיו.
״התנשאי לי ג׳סיקה?״

״אני מצטערת, אלחנדרו.״ אמרתי, ״אבל ליבי שייך למישהו אחר.״ אמרתי וכולם בשולחן צחקו. דין הניח ידו על ירכיי ואני התנהגתי כאילו לא הייתי במאה אחוז פקחות.
טיפשים. את רוב השוטים שפכתי לצד. אסור לי לשתות כמעט ובכלל בגלל חוסר תפקוד מלא בכבד.

נכנסנו לרכב בצחקוקים מתגלגלים. כשהתיישבנו ברכב נאנחתי.
״אסור היה לנו לעשות את זה.״ הוא אמר וחייך, חיבק את ההגה.

״בוא נעשה עוד קצת ׳אסור לנו לעשות את זה׳.״ אמרתי בחצי צעקה, ״חייבים!״

״מה את רוצה שנעשה?״ שאל פתאום ברצינות מושלמת לשיכור מת.

הדרכתי את דין לאן ליסוע. וכשהגענו, המקום היה מכוסה ערפל. היה מזג אוויר נעים למדי ודין השתרך אחריי.
״אגם?״ הוא שאל,

״בהחלט!״ אמרתי ופתחתי את סוגר השמלה שלי.

״לא הבאתי בגד ים.״ אמר דין, בידיוק מה שרציתי שיגיד.

וכמו בסרט משנות התשעים, עניתי, ״גם אני לא.״
רצתי לאגם ודין אחריי, צוחקים בקולי קולות.
קפצנו לאגם, ובשניות הראשונות לא עליתי אל פני השטח, בכוונה. ושמעתי את דין צועק את שמי. ואז הרגשתי את הידיים הגדולות שלו נכרכות סביבי ומעלות אותי מעל פני המים.
פני אל מול פניו, הוא חיבק אותי חזק. אהבתי להרגיש אותו ככה.
עם הידיים המכוסות ורידים וקעקועים האלה.
מחבק אותי ומסתכל לי בעיניים כאילו היה ידוע שהמשחק יתקדם רק כשהוא יחליט.

ואז החלטתי שאני שוברת חוק אחד.
את חוק הנשיקה על הפה.

התקרבתי קצת, ממש קצת. ודין גם.
הוא נשם על פניי. ואני רק רציתי להרגיש אותו קרוב יותר. כל כך קרוב, עד שכבר בתוכי.
״קר. בואי נחזור לרכב, יש שם חימום.״ הוא אמר. ומשך אותי איתו.
בן זונה.
הוא שולט בזה והוא יודע את זה. הוא התהלך בצעדים כבדים ומהירים. לקחנו את הדברים שלנו ורצנו לרכב, יושבים כשאנחנו נוטפים ממי האגם על מושבי עור שעלו יותר מהשכירות החודשית לדירה המזורגגת ששכרתי.
ואז דין הביט בי וראה, שנינו עם לבוש תחתון בלבד.