ג׳סיקה גריי || הושלם

39

״בשביל מה אמרת לו שנשאר לישון פה?!״ צעקה בשקט ג׳סיקה כשנכנסו לחדר שלה.

״כי הוא צדק, באמת היינו מגיעים בבוקר.״

״שכחת שזה כולל שינה?״ שאלה ג׳סיקה,

״נו?״ שאל דין, לא מבין את הנקודה שלה.

״יש לי פה מיטה אחת, הדבר היחיד שקרוב לזה אלה השתי כורסאות שם בפינה.״ היא אמרה והצביעה.

״לא הבנתי.״ אמר דין, ״את מדברת על סידורי השינה?״

״ברור שאני מדברת על סידורי השינה! יש מיטה אחת, ואנחנו פרודים.״

״ג׳סיקה, כבר ראית אותי עם הרבה פחות מתחתונים, ואפשר להכנס למיטה בלי לעשות סקס. אני לא אגע בך.״

היא נאנחה. שתיקה של שתי דקות.
״תודה שעשית את זה בשבילי היום.״ אמרה. המילים התפזרו בחלל הגדול.
דין הנהן. ג׳סיקה ניגשה לארון קטן של שתי דלתות וניסתה להוציא מהמדף העליון פיג׳מה פשוטה.
היא הסתבכה ודין עזר לה להוריד אותה. הם עמדו קרובים לרגע אבל זה בסדר, כי ג׳סיקה לקחה צעד אחורה. הוא המשיך להביט בה.

היא הורידה את העקבים כשהיא שומרת איתו על קשר עין. אבל כשבאה להוריד את השמלה, היא הרימה אליו גבות.
״אל תחמיאי לעצמך. אני לא מסתכל.״

״יופי לך, אז אל תסתכל לקיר שמאחורייך.״ אמרה בחוסר סבלנות.

דין הסתובב. מקשיב לבגדים שג׳סיקה פושטת, לקול של רוכסן השמלה נפתח. את השמלה מתחככת בעורה של ג׳סיקה. את השמלה נופלת לרצפה.
ועכשיו, לצערו, את ג׳סיקה לובשת חולצה. ומכנסיים.

״סיימת?״ שאל.

״כן.״ היא אמרה, והוא הסתובב, רואה אותה במכנסיים קצרים וחולצת טי פשוטה.

״אין לך משהו ארוך יותר?״ שאל.

״הארון שלי נמצא בשטח ארונות בקומה למטה. זה הארון הנגיש. רוצה שאני אשים משהו אחר? לך תביא לי.״ אמרה ואספה את שיערה לגולגול גבוה ומרושל.
דין צפה בה בשתיקה.
היא לקחה מגבונים מהשידת איפור והורידה את האיפור שלה. דין התקדם אל השמלה והרים אותה. ״היית יפהפיה היום.״ חלץ מפיו. ג׳סיקה שתקה. רצה לומר לה שעכשיו, בלי איפור, יפה עוד יותר, אבל את זה כבר השאיר לעצמו.

היא החזיקה את המגבון בידיים רועדות. ״היית יפה כמו תמיד. אבא שלי אהב אותך.״ אמרה. ״מצטערת שהכנסתי אותך לכל התסבוכת הזאת.״

״שטויות, אהבתי לדבר עם אבא שלך.״

הם שתקו. מביטים אחד בשניה.
דין רצה שתצפה בו. אולי תזכר בלילות יפים שלהם, כשנרדמו יחד עם אהבה בגופם.

הוא הוריד את ג׳קט החליפה ואז את העניבה. מיד לאחר מכן את החגורה היקרה שלו, ואז פתח את כפתור המכנס והוציא את החולצה. ג׳סיקה בחנה כל סנטימטר בגופו. כשהוריד את המכנסיים, ג׳סיקה כמעט התעלפה. היא כל כך רצתה שיזרקו עכשיו מתחת לשמיכות וישנו ביחד, צמוד צמוד, קרוב מספיק בשביל להיות אחד, אבל בלי סקס. הם לא חייבים. לא הפעם.
״את בוהה.״ אמר דין וגיחך.

״בצדק.״ מלמלה. ואז ענתה בקול סרקסטי לחלוטין, ״מתבייש חמוד?״ הוא גלגל עיניים. ״גם אתה אל תחמיא לעצמך.״

״יצאתי איתך, קשה שלא.״ מלמל גם הוא.
דין הביט במיטה שלה, וג׳סיקה התקדמה, עייפה מידי בשביל לשחק את המשחקים האלה של ׳מי יעשה את הצעד ראשון׳.

הוא נכנס אחריה. שניהם עם הגב אחד לשני.
היה שקט מגעיל שאסור היה שיהיה בין שני אנשים שכל כך אוהבים אחד את השני.

היא רצתה כל כך להסתובב אליו, לגעת בו. ללטף. לחבק.
אלוהים, זה הרג אותה. אבל דין פגוע. הוא באמת פגוע.
אבל שאלה אחת היתה חייבת לשאול. משהו שבאמת הציק לה.
״אתה באמת שונא אותי?״

דין הרשה לעצמו לקחת רגע לחשוב על תשובתו.
הוא הרגיש את המוח שלו קורא לו, אומר לו להגיד לה כן. כן אני שונא אותך והלוואי ותצאי לי כבר מהחיים.
להסביר לה כמה היא הרסה לו את האמון בנשים, כמה הכאיבה לו. כמה שברה לו את הלב.
זה לא קל לאהוב בן אדם. להכניס עוד לב לגופך, לפנות בנפשך עוד מקום לעוד אדם. לעשות את הויתורים הטבעיים. אבל הכי קשה זה הידיעה שאותו הבן אדם יכול בכל רגע נתון לשבור לך את הלב למיליון חתיכות. לפרק אותך.
לתלוש את ליבו ממך ולגרום לך להרגיש כאילו גם שלך כבר איננו.
זה קשה.
ודין עשה את זה למענה.
הוא נתן לה הכל.
אבל הוא ידע שעמוק בתוכו, הוא אוהב אותה כמו שלא אהב מעולם. וזה שינה את תשובתו לגמרי.
״לא.״ לחש. ״יש לי בלב רק אהבה אלייך, ג׳סיקה.״

הוא הסתובב אליה. ג׳סיקה הרגישה את זה, ספק מהתזוזות על המזרון ספק בגלל שעכשיו הרגישה את חום גופו.
היא הסתובבה גם. הם הביטו אחד בשניה כשרק אור קלוש מאורות הרחוב והירח חדר פנימה.
״גם אני.״ אמרה בשקט. ודין כבר ידע למה היא מתכוונת. כשאמר לה שהוא אוהב אותה, היא מעולם לא אמרה לו בחזרה. עד עכשיו.

אם אהבתם, בבקשה תצביעו // 🦋