ג׳סיקה גריי || הושלם

6

״התאים בשירותים פה מאוד רחבים. רוצה שנחנוך אותם ביחד?״ שאל עם חיוך ממזרי.

״לא.״ עניתי. ״דבר כבר, אין לי את כל היום בשבילך.״

״את ממהרת?״ שאל. ״אמרתי לך לפנות את הלוז שלך.״

״תדבר כבר.״ אמרתי בעצבים.

״אוקיי אוקיי, אלוהים.״ מלמל. ״כפי שאת יודעת, אני גם בתחום הכלכלה.״

״כן, בגלל זה שכבתי איתך, כדי שתסדר למעני דברים.״ אמרתי.

״אחלה. בקיצור, שמעתי לפני כמה ימים שאת התקבלת לעבודה אצל הטורף מוול סטריט, ונזכרתי שיש לי איתו חשבון לא סגור.״
על הזין שלי.
״את מבינה, אני צריך שסך הכל תביאי לי כמה דפים.״

״איזה דפים?״ שאלתי.

״רשימות. בקבצים שלהם קוראים לזה ׳NEFUZ.CO.LIST'״ אמר והניח מולה פתק שעליו כתוב את המילים הלועזיות.

״אני יודעת מה זה. אל תזלזל בי.״ אמרתי. ״אלה הקודים. אני לא מביאה את זה.״

״אז אני אספר לו על ההתערבות?״ הוא שאל.

״למה שהוא יאמין?״ גלגלתי את עיניי.

״לי הוא בטח לא יאמין. אבל למקליט שיחות שלי כן.״

״אתה בן זונה אתה יודע?״ שאלתי.

״ככה אומרים.״ הוא הרים את ידיו. ״תביאי לי את השלושה דפים מהחודש האחרון ואני אשכח מההקלטה.״

״הוא ישנא אותי.״ נאנחתי.

״לא נורא בייבי. תמיד יהיה לך אותי לניחום.״

חייכתי. ״וזה מה שכיף לגבייך. אתה כמו הבובת מין שלי.״

~

שמתי שמלה בצבע אדום ועל חלקה נצנצים כסופים שנראו כמו יהלומים. השמלה היתה סטרפלס ומיני מכובד. ה״חצאית״ שלה היתה נפוחה קצת.
עשיתי קוקו גבוה עם פן מוברש (מה שהיה סיוט לעשות) ושמתי סנדלי עקב דקים וכסופים.
השמלה הזאת גרמה לי להרגיש כמו נסיכה.
לקחתי שּׁל בצבע אדום שקוף והנחתי על הכתפיים שלי.
יש היו אומרים שאני מוגזמת. אבל אני צריכה לדוג היום את הלב של דין, ככה שאין יותר מידי כשאת צריכה להשיג בחור.

השעה היתה 07:26, הצצתי בחלון וראיתי את דין נשען על מכונית ספורט, מעשן סיגריה, מחכה לי.
נתתי לו להתייבש עוד ארבע דקות וב07:30 ירדתי.
הוא הביט בי במבט חתום. גבר רנדומלי שעבר ברחוב עצר להביט בי, אבל מהמבט של דין לא היה ניתן להבין כלום.
עמדתי מולו. הוא לא זע.
הרמתי את גבותיי. ״ג׳סיקה.״ הוא אמר.

״דין.״ עניתי.
חייכתי חיוך ללא שיניים בשביל לשבור את הקרח הושטתי את ידי. הוא הרים אותה ונישק את גב כף ידי.
הוא פתח לי את הדלת ונכנסתי, הוא נכנס אחריי.
ישבתי בשקט והצמדתי רגליי.

העשרים דקות ראשונות של הנסיעה עברו בדממה.
״את נראת טוב הערב, ג׳סיקה.״ הוא אמר. שבר את השתיקה.

״תודה. גם אתה.״ עניתי בקצת ביישנות.
דין הוא מאוד.. מאיים. הנוכחות שלו גורמת לי להרגיש לא בנוח.

צלצול נשמע מהתיק שלי. הוצאתי את הפלאפון וראיתי את השם ׳וולטר.׳ אז ניתקתי.
וולטר המשיך להתקשר.
״את לא מתכוונת לענות לזה?״ שאל דין.
משכתי בכתפיי.

׳ג׳סיקה.׳ אמרתי לטלפון.
׳אז.. כבר התחלת את מה שביקשתי ממך?׳
׳אני עסוקה.׳ עניתי. מתחננת לאלוהים שישחרר. שחס וחלילה לא יצא מצב שאצטרך להגיד את השם שלו ודין יחשוד או משהו.
׳לא בשבילי. איפה את?׳ שאל.
׳אני בנסיעת עבודה.׳ אמרתי.
הוא ניתק.

דין נשף.
״מה?״ שאלתי.

״כלום.״ ענה.
והשתחררה שתיקה.
״אז זה נסיעת עבודה.״ אמר.

״זה לא?״ שאלתי.

״זה כן.״ ענה.
ושנאתי את המבט הזה שהיה לו על הפרצוף.
מבט של שקרן, שקרן נוטף סקס אפיל.
כאילו זעק לי: אני בן של זונה.
אבל את זה, את זה אהבתי.
״אלוהים, אני אוהבת את השיר הזה.״ אמרתי והגבהתי את הרדיו, stolen dance של Milky Chance התנגן.

״אז..״ מלמלתי. ״איך הגעת ללמד כלכלה אופן קבוע?״

״הזמינו אותי להרצאת אורח אצלכם והפרופסור שלכם הרגיש שזה הלך ממש טוב אז החלטתי לקחת צעד קדימה.״ הוא אמר.

״זה בהחלט צעד קדימה. אבל זו לא בעיה לעבור לגור כל כך רחוק מהמקום עבודה שלך?״ שאלתי.

״מה זאת אומרת בעיה?״ שאל.

״לא יודעת, אני מתערבת שחברה שלך לא התלהבה מהרעיון.״ אמרתי. שקר. אין לו חברה. אני יודעת שאין לו חברה.

״אין לי חברה.״ הוא אמר. ״אז זה לא כזה נוראי.״

״אה. סליחה.״ אמרתי.

״על מה סליחה?״ אמר והביט בי לרגע, ״זו לא טרגדיה.״ צחק. החיוך שלו היה נראה כמו פרסומת למשחת שיניים.

״ספר לי על זה.״ אמרתי. והוא הביט בי בתמיהה.
״מה?״ שאלתי כשהוא שתק לרגע ובחן אותי כשהיה רמזור אדום.

״אה.״ הוא אמר ונשען לאחור. סקר אותי שוב. ״כל עניין הקשרים הלא רציניים.״ הוא אמר וחייך.
עכשיו היה תורי להביט בו.
״אני מצטער זה לא היה במקום.״ הוא אמר ובלע את רוקו.

״לא לא, ממש לא. להפך. זה בכלל לא מפריע לי.״ אמרתי בכנות, ״פשוט היה נראה שיש לך מה לומר על זה.״

״כן. יש לי.״ הוא אמר.

״נו, בוא נשמע.״ אמרתי, כיווצתי את שפתיי מה שידעתי מראה טיפה את הגומות שלי וקונה את כל אותם המכורים.

״אני חושב שזה לא בסדר.״ הוא אמר. ״את יפהפיה. את יכולה לצאת עכשיו ולהתקל בגבר אקראי והוא יציע לך נישואין. אני בטוח שכל גבר אפשרי ירצה אותך. למה לך כשהדברים כל כך פשוטים בשבילך?״ שאל.

״אני מניחה שאני אוהבת תסבוכים.״ אמרתי. והוא חייך.
״למה אתה מחייך?״

״בגללך.״ ענה. ואני חייכתי איתו.
״למה את אף פעם לא מחייכת?״ שאל. הטתי את ראשי. ״יפה לך חיוך.״

״תודה.״ אמרתי.
חשבתי שעד סוף הערב נשכב. אבל זה כבר היה ברור.
דין משחק משחק. הוא פלייבוי מושלם. אבל זה בסדר. אני אלופה במשחקים.