ג׳סיקה היתה הראשונה להתעורר.
בתחילת הלילה מגעו של דין הכאיב לה, למרות שלא לחץ על גופה כלל, אלא על נפשה.
פעם, כל מה שג׳סיקה אהבה היה מגע של גבר.
ג׳סיקה חיה ונשמה גברים, והיא העריכה מגע עדין.
ועכשיו? דין לא יכול בכלל לחבק אותה בלי שזה יגעיל אותה. היא שכבה במיטה בלי לזוז. גבה אל דין וביטנו אליה. היא שמעה אותו מתעורר ועצמה עיניים כשהרים ראשו בעדינות לראות אם היא ערה.
הוא שיחרר את אחיזתו בה, משתדל לא להעיר אותה, וקם מהמיטה. ג׳סיקה לא היתה בטוחה לאן הוא ילך.
היא קמה אחרי עשרים דקות בערך, תוהה איך נהרסו חייה בכזאת קלות, ואם היא דרמטית או שזה נכון.
רואה את דין במכנס והחולצה של אתמול מכין להם ארוחת בוקר.
היא שנאה את זה. לא יכלה לראות אותו ככה. עם המבט הזה בעיניים, המבט הזה של ׳אני מרחם עלייך׳.
המבט המזויין הזה שיש לכל אותם האנשים שרואים בחורה שעברה הטרדה מינית.
זה, למעשה, החלק הגרוע ביותר בטראומה מינית.
הם מסתכלים לך בעיניים, מחפשים בך סדק.
מחפשים בך את מה שנשבר. כאילו את צעצוע מקולקל.
כמו בובת בד עם קרע.
אל תרחמו עליי, בני זונות, אל תרחמו עליי. תרחמו על עצמכם. אני עברתי את זה. אני חיה. מה אתם יודעים על החיים בכלל?
״בוקר טוב.״ הוא אמר והפך את הפנקייק במחבת.
״אתה לא חייב לעשות את זה.״ אמרה ג׳סיקה.
״אני יודע.״ הוא אמר. קולו היה צרוד. כמו בבוקר שאחרי הסקס הראשון שלהם. הבזקי תמונות של יריכיו נלחצות על שלה עשו לה סחרחורת. היא ניערה את ראשה.
״תשאל אותה כבר.״ אמרה כשהתיישבה בבר מולו.
״את מה?״ הוא שאל והניח צלחת עם ערמת פנקייקים על השולחן.
״אתה כזה שקוף. אני רואה בעיניים שלך שיש שאלה שאתה מת לשאול. תשאל כבר.״
הוא נאנח. ״את באמת מרגישה אשמה?״ הוא שאל.
היא לקחה לעצמה שניה ארוכה לחשוב על התשובה שלה.
אני מרגישה הכי אשמה שהרגשתי כל חיי. יותר אשמה מאשמה, יותר אשמה מנידון למוות על רצח. היא הרגישה את חילול גופה מטייל בגופה, מעקצץ בין רגלייה.
״כן.״ ענתה לבסוף.
הפוקר פייס שלו היה בשלמותו. היא לא ידעה מה בדעתו. אז חיכתה שיאמר משהו. כל דבר.
״למה?״ שאל לאחר שלוש דקות ניצחיות והתיישב מולה לאכול.
״נתתי את הגוף שלי מספיק פעמים בשביל שהגבולות שלי יטשטשו. בשביל שגברים יפסיקו לשאול. יפסיקו לחשוב מתי אני רוצה ומתי לא. החגורה שלי היתה פתוחה מספיק פעמים בשביל שהגבר לא יטרח לשאול מה יש לי לומר. זאת היתה אשמתי. אני זו שהעניקה את הגוף שלה יותר מידי פעמים. אני זאת שנתנה פתח לזה. זאת אשמתי.״ אמרה בקול נטול רגש.
״יש הבדל לא כל כך דק בין כל מה שאמרת לבין המעשה שלו, וזו הבחירה שלך. אין לאף אדם בעולם הזה זכות לקחת ממך את הדבר הכי בסיסי שיש לך. את לא יכולה לתת לזה מקום, לא עכשיו. את צריכה להבין כמה מגיע לך הרבה יותר, הרבה יותר מזה.״
היא צחקה.
הוא הביט בה במבט שואל.
״אתה בכלל לא מדבר על ההתעללות.״
הוא השפיל את מבטו. מכיר בכוחה של האישה המושלמת לקרוא את כולם כאילו היו ספר ילדים פשוט.
״אני חושב שמגיע לך יותר מזה. הרבה יותר.״ נאנח.
״למה כל כך אכפת לך מאורח החיים שלי?״
שאלה.
״הכרתי פעם מישהי דומה לך.״ אמר.
היא ישרה אליו את מבטה. מתחננת שיביט בעינייה כדי שתוכל להבין על מה הוא חושב. אבל הוא לא הרים אליה את מבטו. תוחב עוד חתיכת פנקייק לפיו.
היא הבינה את המקום שעליו הדברים עומדים, והחליטה לשנות נושא. היא דיברה איתו על הפנקייקים האדירים שלו, ועל החברה. הם צחקו ודיברו, שיתפו וקצת שתקו.
היא אהבה שהוא שתק איתה כשהיה צריך. היא העריכה שהוא לא שידר לה שום מבוכה בכך.
כשדיברו על אחת המסעדות בנמל, דפיקה נשמעה בדלת.
ג׳סיקה לא ציפתה לאף אחד ולכן לא ידעה מי הגיע.
היא פתחה את הדלת וראתה אותו.
היא לא ידעה מה הרגישה יותר, כעס או פחד.
״ג׳סיקה! גוטן מורגן!״ אמר וולטר. מחייך מאוזן לאוזן.
ג׳סיקה הביטה לרגע בדין. הוא הביט בה במבט נוקב. הוא ידע מי זה וולטר, אחד היריבים העסקיים הגדולים ביותר שלו.
ווולטר, טוב, וולטר נראה מרוצה יותר מאי פעם, כי וולטר אף פעם לא מפספס הזדמנות לבלאגן.
YOU ARE READING
ג׳סיקה גריי || הושלם
Romance״לא משנה מה איי פעם עשית לי, אני אף פעם לא הלכתי. אף פעם. תמיד את זאת שהלכה. את זאת שעזבה את הכל. אז אולי אני בן זונה ושברתי לך את הלב, אבל שנינו יודעים שאת לא יותר טובה במשחק הזה, גם את שברת לי את הלב.״ המילים של דין הכו בג׳סיקה כמו אגרוף. ״אני ל...
