ג׳סיקה גריי || הושלם

43

ג׳סיקה קמה בבוקר, בחנה את גופו העירום של דין ששרוע לידה. מעריכה את המראה הטוב של אותו הגבר שקנה אותה כבר ממזמן.
היא קמה מהמיטה ונכנסה למקלחת.
אוספת את שיערה לפקעת נמוכה ואדוקה, מוציאה שוונצים. אחר כך היא הלכה להתלבש. ג׳ינס צמוד שחור וטישרט לבנה פשוטה.
כשסיימה להתארגן, שוב הביטה בדין, שישן כמו תינוק.
בטח התגעגע למצעים שלה, לריח שלה.
היא יצאה מהבית והשתדלה לא להעיר אותו כשסגרה את הדלת, ויצאה ללימודים.  לא היו לה היום לימודים בכלל, היא הלכה לשעות השלמה לכל החומר שהפסידה בחודשים האחרונים.

אלא שהבוקר של דין, התחיל קצת אחרת.
הוא התעורר, העביר את היד על המצעים הלבנים של ג׳סיקה, וקם בבהלה. הוא חיפש אותה בבית ולא מצא.
אחר כך, התקשר אליה פעם אחת והפלאפון שלה היה מכובה. הוא היה בטוח שאין לה היום כלום, איפה היא?

דין כבר הבין. היא זרקה רמז עבה של - צא לי מהבית עד שאחזור.
הוא נאנח. אסף את בגדיו ונסע לבית שלו. התקלח והחליף לחליפת עסקים.

נכנס לעבודה ועשה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב - לעשוק את הלקוחות שלו ועל הדרך להפוך אותם למיליונרים.

באותו יום בעבודה הוא ראה שג׳סיקה לא התקשרה בכלל. לא חזרה לשיחה שלו.
נשבר לו כבר. חאלס.

הוא התרווח בכיסא שלו, השעין ראשו לאחור.
עצם עיניים, וראה אותה.
״תן לי לתת לך ללכת.״ לחשה. ״אני כבר לא יכולה להשאר פה.״

״איפה?״ שאל,

״פה, אצלך, שלך. אני כלואה בתוך העולם שלך, בתוך החיים שרציתי שיהיו לנו, בכל מה שיכלנו להיות. זה שורף אותי, אני נגמרת. תן לי ללכת.״

״אני לא מסוגל.״

״אתה חייב. תשחרר אותי, בבקשה.״

״אבל את שלי. את תמיד היית שלי. לא רוצה אף אחת אחרת, לא רואה כבר אף אחת אחרת מול העיניים שלי, זאת רק את, זאת תמיד היית את.״

עינייה הטובות של ג׳סיקה התמלאו בדמעות. היא התייפחה. ״בחיים שלי לא נפגעתי ככה. אתה שברת לי את הלב.״

״לא התכוונתי.״

״זה לא עוזר.״ לחשה, ״עדיין כואב לי.״

״זה הורג אותי, אני נשבע לך. אני אוהב אותך כמו מטורף. את מטריפה אותי. אני מוכן למות בשבילך, אני נשבע לך, ג׳סיקה שלי. רק תיהי שלי. את כל מה שאני רוצה. את כל מה שאני צריך.״

״תבחר אחת אחרת.״ התחננה.

״יש כאן עוד מיליונים, ג׳סיקה, אבל מה לעשות שאת האחת?״

ואז פקח עיניו, ראה שהיא לא בחדר.
החדר ריק. שעה שש, הוא החליט ללכת לשתות כוס ויסקי.
מה נעשה, ג׳סיקה עושה לו כרגע רק כאב ראש.

ברמנית צעירה הניחה כוס על הבר, מחייכת אליו. היא היתה יפהפיה, אבל הוא לא שם לב.
״יום קשה?״ שאלה.

״שבוע קשה.״ נאנח.

היא הביטה בו לרגע. ״בחורה?״

היא בחן אותה לרגע, מאיפה הביאה את ההנחה הזאת? ״פסיכולוגית?״

״תואר שני בפסיכולוגיה קלינית. אני נוראית בתור ברמנית.״ היא מזגה ויסקי לכוס.

דין הרים את גבותיו, אבל לא מתרגש יותר מידי, לא משנה איזו אישה תעמוד מולו, ג׳סיקה עדיין הבחורה הכי חכמה שפגש בחייו, המוח שלה יותר טוב מסקס. ״כן, זאת בחורה.״

״אתה יודע... אומרים שהדרך הכי טובה לשכוח מבחורה היא להתרפא בעזרת הרעל עצמו.״
היא חייכה, חושפת חיוך יפהפיה. אבל לא כמו של ג׳סיקה. דין ראה רק את ג׳סיקה.

״באמת?״ שאל, ״ככה אומרים הפסיכולוגים?״

״כן.״ חייכה, ״לאנה רוברטסון.״

״דין.״ אמר.

״רק דין?״ שאלה.

״דין פארקר.״ אמר באי נוחות. יודע מה השם הזה מסמל.

״קשה לא להכיר את השם בין כותלי מנהטן.״ אמרה.

״ספרי לי על זה.״ נאנח.

הוא לקח אותה הביתה. עדיין בכלל לא נגע בה, לא נישק ולא שלח ידיים כמצופה ממנו.

הוא הסתבך בחניה כי איזה בן זונה השאיר שם את הרכב.

פתח את השער בצחקוקים.
את הדלת פתח בתנועות ידיים כושלות.
״רוצה משהו לשתות?״ שאל.

״לא באתי לפה בשביל לשתות. יש לי את זה בבר.״

דין משך את כתפיו. ״אני כן רוצה.״

הוא נכנס למטבח, וראה שני סירים עומדים על הגז החשמלית, ואת ג׳סיקה עומדת עם עיניים אדומות, דמעה אחת בודדה זלגה במורד לחייה.
כל מה שעבר בראשו של דין היה - עכשיו זה באמת נגמר.

אם אהבתם, בבקשה תצביעו // 🦋