ג׳סיקה גריי || הושלם

33

באותו הערב היתה להם סעודה גדולה. ג׳סיקה לבשה שמלת סטרפלס שחורה עד אמצע היריכיים, ואז תחרה שמגיעה בול עד לברכיים.
עם סנדלי עקב שחורים, שיער פזור כששתי קצוות שיער קדמיות מאחורי אוזניה ואודם אדום, ג׳סיקה שוב הכניסה את כל נשות העולם לכיס הקטן שלה.

״אני עדיין לא מבין איך זה הגיוני שאת שלי.״ לחש דין, צמרמורת עברה בגופה.

״כשתגלה תאמר לי. גם אני שואלת את עצמי את אותו הדבר לגבייך.״
וזה באמת נכון. דין נראה משגע בטוקסידו, נראה כאילו אלוהים המציא את הטוקסידו רק למענו.

הם אמנם הגיעו באיחור קטן, אבל כל הנוכחים כבר הגיעו. שקט השתחרר באולם כשראו את מייסד ומנכ״ל ׳נפיוז׳ נכנס עם העובדת הזוטרה שלו יד ביד.

עכשיו הכל מובן. היא קיבלה את המשרה בגללו. היא קיבלה את המשרד בזכות הקשר הזה. חשבו כולם.
גולד דיגרית אחת.

דין עמד ליד מקומו והבין כי כל הנוכחים כבר כאן וכולם מחכים רק לו, ועכשיו מסתבר להם שגם לה.
הוא הרים את שתי כוסות השמפניה שלו ושל ג׳סיקה והוזיז לצד, נותן למלצר למזוג.
הוא הושיט את הכוס לג׳סיקה והביט באורחים, מחכה שיעמדו.
״גבירותי ורבותי, ברוכים הבאים, אני שמח שנפלה בחלקי הזכות לארח אתכם ולשכור כל אחד ואחת מכם לשירות הבייבי שלי, ׳נפיוז׳.״ הוא הרים את הכוס באוויר, ״׳נפיוז׳ היא ללא ספק אחד הדברים היותר יקרים לי, ואני גאה לומר שאני יודע שהיא נמצאת בידיים טובות. לחיי ׳נפיוז׳.״ 

״לחיי ׳נפיוז׳.״ אמרו כל הנוכחים כאחד.
הם התיישבו והחלו בפטפוטים שקטים.

״אני הולך לשירותים לרגע.״ אמר דין לג׳סיקה.
ג׳סיקה הנהנה ודין הלך, כשנכנס ראה את מאדליין נשענת על השיש הלבן ולוגמת מהשמפניה שלה.

״לחיי ׳נפיוז׳.״ אמרה. ״ולחיי ג׳סיקה גריי ודין פארקר.״

״מה את רוצה מאדליין?״

״זוכר שפעם היית קורא לי מאדי? אבל הכי אהבת לקרוא לי ׳ליין׳.״

״אני זוכר.״ הוא אמר. ״אף פעם לא שכחתי אותך.״

״אז למה נראה כאילו אתה כבר שלה?״

״למה את חושבת שאני שלה?״

״כי כשאני מביטה לך בעיניים, אני רואה השתקפות שלה.״

דין הנהן. ״את צודקת. אני באמת שלה.״

״אתה אוהב אותה כמו שאהבת אותי?״

״אולי.״

״היה לנו משהו אמיתי.״

״מאדי, התעלמנו מהאמת בשביל אושר זמני.״

היא משכה בכתפייה לאחור, מתעלמת מההערה האחרונה שלו. ״הייתי אשת החלומות שלך כמו שסיפרת לי?״

״את אשת החלומות של מישהו. את אשת החלומות של מייקל.״

״רק רציתי להיות אשת החלומות שלך.״ היא אמרה. ״וזה הורג אותי, כי לא הצלחתי להיות.״

״לייני..״ מלמל דין.

״אל תמכור לי שיט, דין.״ היא התייפחה. ״אני אהבתי אותך קצת יותר משאהבת אותי, ובגלל זה היה קשה לי לשחרר הרבה יותר מלך.״
שתיקה.
״תחזור הביתה.״ ביקשה. ״קשה לי. אני מתגעגעת.״
שוב שתיקה.
״אתה שלי דין, אתה יודע שאתה שלי. תמיד היית שייך לי. בוא כבר, תחזור הביתה.״
עוד שתיקה.
״הפעם לא נריב. נפסיק. אני מבטיחה. נפסיק לנשוך אחד את השני כשזה ארבע לפנות בוקר וכולם כבר ישנים. הפעם אני אהיה מה שמגיע לך, אני נשבעת. אני אהיה כל מה שמגיע לך, אני אהיה אותה האישה שכשהבטת בי, אז, כשהתחתנו, רצית שאהיה. אני עדיין זוכרת את אותו המבט. דנידין שלי, הפעם נעשה סקס, לא מלחמה.״

״הכל בסדר מאדליין?״ שאל כשראה את עינייה מרצדות.

״כן.״ היא אמרה ועשתה צעד אחד.
ואז מייקל נכנס לשירותים. מביט בהם בהשתהות.
מאדליין הסתחררה ונפלה ארצה.
היא לא התעוררה.
האמבולנסים עשו קצת רעש ודין שחרר את האורחים והתחייב לפיצוי.

״ג׳סיקה.״ אמר דין, ״קחי את המפתחות שלי, אני הולך עם מאדליין לבית חולים.״

״אוקיי.״ אמרה ג׳סיקה.
היא קצת כעסה. בעלה שם, דין לא חייב ללכת.
אבל הבינה אותו. זאת בטח היתה סיטואציה מפחידה.

—
7:58 בבוקר.
—

כשדין נכנס לסוויטה שלהם, הוא מצא את ג׳סיקה יושבת על הכורסא, הטלוויזיה פועלת על השתק, מבט חלול בעינייה.
״שמונה בבוקר. איפה היית כל הלילה?״

״הייתי בבית חולים. אמרתי לך.״

״דין, בעלה נמצא שם וממה שאני זוכרת אתה לא מנתח. אין שום סיבה שבעולם שתשאיר אותי לישון לבד ותלך תיהיה עם האקסית שלך.״

״היא הייתה בבית חולים!״

״ואתה לא רופא ולא בעלה! יכלת ללכת בבוקר ולא לגרום לי לחכות כל הלילה! אתה יודע מה, עזוב, מילא היית הולך, אתה יודע שלא הייתי עושה סיפור, אבל אפילו הודעה לא שלחת לי, איזה צלצול טלפון קטן, רק לעדכן שלא תישן פה הלילה. אני לארוחת בוקר טיפשית לא יכלתי ללכת רק כי הרגשתי שזה לא הוגן כלפייך, למה אתה לא יכול לבחור את אותו הדבר איתי?״

״מצטער שאני לא מסוגל לעשות את אותו הדבר למענך.״ לחש.

״מה זה?״ שאלה בטון מזהיר, לא בטוחה ששמעה טוב.

״דאגתי לה!״ הוא צעק.

״ממתי אנחנו ככה?״

״מאז שזאת מאדליין!״ התפרץ דין.

לסתה של ג׳סיקה נשמטה. גבותיה הורמו ועינייה הפכו אדומות. ככה מרגישה בגידה?
אלוהים אדירים, זאת האמת, ולעזאזל היא כל כך מכוערת.

אם אהבתם, תצביעו // 🦋