ג׳סיקה גריי || הושלם

4

״את טובה.״ הוא אמר כשדהרתי מעליו. ״הכי טובה.״ הוא נאנח ואחז ביריכיי.
״כן ג׳סיקה!!״ הוא נאנק. ואני ירדתי מעליו.
״לא תתני לי לגמור בפנים?״ שאל והוציא את הגומי השקוף מהזין שלו.

״תשתמש בפומלה.״ גיחכתי. הוא התיישב והוציא סיגריה.

״כבר הולכת?״ שאל כשראה אותי מתלבשת בחזרה.
״חכי שבי עוד קצת, אולי נספיק עוד דברים טובים.״
זווית פי התעקלה.
כשיצאתי מדלת ביתו השעה היתה 1:28 בשעות הצהריים, וקיבלתי שיחה ממספר שלא הכרתי.

׳ג׳סיקה.׳
׳ערב טוב, מדברת קלארה, אני העוזרת האישית של דין פארקר מייסד ומנכ״ל חברת נפיוז. העברתי את הקורות חיים שלך ונצטרך שתגיעי לראיון נוסף. באיזה תאריך בשבוע הקרוב תוכלי?׳
׳מה לגבי היום?׳
׳היום ב7:30?׳
׳מעולה. אני אגיע.׳
׳בניין נפיוז. וול סטריט, דרום מנהטן. המשך יום טוב.׳

כשנכנסתי לבית התארגנתי. חפפתי וייבשתי את שיערי החלק. לא רציתי להגיע לראיון עבודה כשיש עליי שאריות מסקס ממוצע. לבשתי חצאית עפרון שהגיעה עד הברכיים והיתה צמודה קצת יותר מידי ביריכיים, היא היתה בצבע שחור מבריק. לקחתי חולצה לבנה מכופתרת שהכפתור האחרון שלה כמעט התפוצץ. אבל המחשוף לא מוגזם. נעלתי סנדלי עקב לא גבוהים במיוחד בצבע שחור ואת שיערי אספתי לפקעת אדוקה.
הבטתי במראה וחייכתי. אני נראת בת מינימום עשרים וחמש.
לקחתי תיק שחור קטן ויצאתי לדרך.

•

הנסיעה הייתה מייגעת.
ניו יורק גדולה, ואם לא מכירים קיצורי דרך, יכולים להתקע בדרכים לנצח.

״שם?״ שאלה המזכירה.
״ג׳סיקה גריי. באתי לראיון עבודה.״
״למר ג׳לנהול.״ היא אמרה והבחורה השניה ליוותה אותי.

המקום היה עצום. הקומה שנמצאתי בה, גם היחידה שראיתי, היתה מעוצבת בגווני זהב עדין, מה ששידר מראה יוקרתי.

״מר ג׳לנהול, הראיון.״ אמרה הבחורה והכניסה אותי לחדר וסגרה אחריה את הדלת. בחדר ישב גבר בן 30 בערך, שקיבל ציון 79.
הוא הביט בי וחייך. החיוך העלה לו ל81.
״ג׳סיקה גריי?״ שאל. ״לא ציפיתי לבחורה יפהפיה כמוך.״

״תודה.״ אמרתי וחייכתי. אהבתי שסקר את הגוף שלי. אהבתי שהוא פלרטטן, זה נותן לי יתרון. אהבתי איך שהביט בגומות שלי כאילו אני היחידה בעולם עם גומות. והכי אהבתי, שלא היתה לו טבעת נישואין על היד.
לחצתי את ידו. הוא בכיס שלי.

כשהתיישבתי, הנחתי את התיק על הרצפה בידיעה שהוא יסתכל למחשוף שלי. וצדקתי.
״אני ברייס ג׳לנהול, אני סגן המנהל הכללי של חברת נפיוז.״ הוא לחץ את ידי.
״יש לי פה המלצה עלייך.״ הוא אמר והרים דף והניח אותו מולי. ״מדין פארקר.״ קראתי מהר את ההמלצה שהסתברה כסתם פתק שדין השאיר לברייס. הוא כתב שאני חדה וחכמה, שכל חברה צריכה עובדת עם חוצפה ואומץ כמו שלי. למטה, כתב ׳נ.ב, עם מראה כמו שלה, כל אדם ירצה לקבוע איתנו פגישות רק בשביל לראות אותה.׳
״רוצה לומר לי איך קיבלת המלצה מהטורף מוול סטריט?״ שאל.

״הוא היה אצלנו בהרצאה ושיעמם אותי. אמרתי שהוא משעמם. משחקי מילים וקצת עקיצות, הוא החליט שאני חצופה וזה טוב. והינה אני.״ אמרתי.

״את גרה קרוב?״

״לא ממש. אני גרה בבתים הקרובים לאוניברסיטת ניו יורק.״ 

״אז את גרה עם שותף?״ שאל, וכבר הרגשתי לאן הוא מתקרב.

״לא. אני גרה לבד.״

״אין לך בן זוג?״ הוא שאל בהפתעה.

״אני לא מאמינה בקשרים ארוכי טווח ובטח שלא עכשיו.״ אמרתי. לא הרגשתי אפילו טיפה אחת של אי נוחות. זו מי שאני. אם הוא יהיה המעסיק שלי הוא בטח ידע את זה.

״גם אני לא ממש מאמין בקשרים מחייבים.״ הוא אמר, וראיתי בעיניים שלו כמה רצה שאסכים איתו, והוא יוכל לעשות צעד. לא אמרתי שום דבר על קשרים מחייבים והוא קפץ על המציאה. אז בסדר.
אני אשחק במשחק שלו. זה לא סוד, כל זה.
זה עולם של גברים ולאישה אין חוקים כדי להשיג כל מה שבא לה.
ידעתי שככה הדברים עובדים, שהיום הדרך לטפס למעלה זה דרך המיטות של האנשים הגדולים.

״הם באמת קצת מיותרים.״ אמרתי בטון שקט יותר, טיפה צרוד.

הוא קם ממקומו ועקף את השולחן שלו. הוא עכשיו עמד מולי ונשען על שולחנו.
העברתי יד בעדינות על המחשוף שלי ולחצתי טיפה על הכפתור שגם ככה כמעט עף ממקומו, החולצה שלי נפתחה.
ועכשיו, כל מה שהיה נותר לו לדמיין זה את התחתונים שלי.
צל של חיוך נראה על שפתיו. הוא הרים אותי באוויר כאילו שקלתי קילו, והניח אותי על שולחנו. הוא נישק את צווארי באיטיות ורעש של ידית נשמע. הדפתי אותו ממני וירדתי מהשולחן.

בדלת עמד דין פארקר.
נאנחתי.
״ג׳סיקה. המשך הראיון יתקיים אצלי. תודה ברייס.״

נכנסתי למשרד שלו, שהיה כפול מגודל המשרד של מר ג׳לנהול.
״אני לא יודעת מה ראי-״ התחלתי לומר אבל הוא קטע אותי.

״אם אני לא שולח אותך לפגישה עם סוחר בזונות, מחשופים כאלה לא אצלי.״ הוא אמר באופן ענייני למדי. הוא אמר והצביע על הכפתור הפתוח.
״את לא תיהי שונה מאף אחת פה. כל הבנות במשרד שלי נראות דומה לך, גם הן נראות מספיק טוב.״

״לא יודעת, לא שמתי לב.״ אמרתי בכנות. ״אני מחלקת ציונים רק לגברים.״ מלמלתי.

״זה מה שאת וברייס עשיתם בחדר? נתת גם לו ציון? או שנתת לו דברים אחרים?״ הוא שאל.
פתחתי את פי לענות, ״לא לא. אל תעני. זה לא מעניין אותי. חיי המין שלך לא מעניינים אותי. אל תעשי את זה פה ובטח שלא עם העובדים שלי.״ הוא התחיל לסדר ניירות. ״ותסגרי כבר את הכפתור!!״ הוא אמר בעצבנות. אהבתי שזה השפיע עליו. כשכעס, הורידים בידיו בלטו עוד יותר. הציון שלו עלה ל94.

״אז זה אומר שקיבלתי את העבודה?״ שאלתי.
הוא הביט בי במבט שואל, כאילו אני טיפשה שלא שמעה את כל מה שאמר.

הוא נאנח ושפשף את מצחו. ״כן.״ אמר והגניב לי מבט משועשע.
חייכתי. הולך להיות לנו כיף.