ג׳סיקה גריי || הושלם

5

העבודה אצל דין השתלמה.
אהבתי להיות מוקפת באנשים שרק יכולים לחלום עליי בין הסדינים.
על שכשהיינו בישיבות אנשים בחדר היו מתבלבלים כשראו אותי נכנסת בבגדים צמודים.
אבל היתה בעיה אחת. דין.
אני לא רוצה להגיד שהוא לא סופר אותי, אבל הוא לא סופר אותי. מעולם לא היה אכפת לי מתשומת הלב של בחור, אבל פה מדובר בהתערבות.
בכל מקרה אחר בטח הייתי אומרת לו שאם הוא לא ירצה אותי, אלף אחרים כן, אבל זה מה שהופך את דין ליותר מעניין.
אני צריכה אותו להתערבות.
ואולי קצת בשביל להפוך אותו בסיום ההתערבות לבובת מין, נראה מה יתחשק לי.

״קראת לי?״ שאלתי.

״כן, שבי.״ הוא אמר והמשיך להקליד במחשב שלו.
חיכיתי בסבלנות שיסיים וכשסיים, הוא הביט בי לרגע.

״אז.. רצית משהו?״ שאלתי.

״כן.״ הוא אמר וכנראה ניער את מחשבותיו. ״יש לי פגישה חשובה מאוד מחר בערב. אני רוצה שתתלווי אליי.״ הוא אמר, ״הוא משקיע רציני מאוד ואני צריך אחת כמוך בשולחן. תתלבשי בהתאם.״
הנהנתי. ״זו לא תיהיה בעיה?״ שאל במבט ספקן.

״למה שזה יהיה?״ שאלתי.

״מחר זה יום האהבה. את לא מתכננת שום דבר?״

״אתה יודע שאני לא במערכת יחסים. זה הסתמן כשדיברנו בהרצאה שלך.״ אמרתי. אני לא אוהבת שמשחקים איתי משחקים.
שיט, האירוניה.

״יום האהבה זה יום שאוטומטית תמיד קובעים בו משהו כי כולם קובעים.״ אמר. ״ואני לא בידיוק כותב כל מילה שאת אומרת ומשנן אותה בבית.״

הרמתי גבה. נאנחתי. הוא צודק. ״תשלח לי כתובת?״ שאלתי, מנסה להעביר נושא.

״אני אבוא לאסוף אותך, כדי שנגיע ביחד.״ הוא אמר ופתח תקייה. דפדף בדפים שבתוכה.

״אני גרה ממש רחוק. ליד האוניברסיטה. ״ אמרתי.

״אני גר קרוב אלייך בגלל הקורסים. זה לא בעייתי. תיהי מוכנה מחר בשבע וחצי בערב. תיהיה לנו נסיעה.״ אמר ומסרתי לו את הכתובת.
יופי. זה בידיוק מה שאני צריכה.

יצאתי מהמשרד של דין וגייל, המזכירה של מר ג׳ילנהול אמרה לי לגשת למשרד שלו.

״ג׳סיקה.״ הוא אמר כשנכנסתי למשרד שלו. ״שבי.״ הוא אמר והצביע על הספות החומות. הוא התקדם אל הדלת וסגר אותה ואת התריסים.

״כן מר ג׳לנהול?״ שאלתי, מבינה למה הוא סגר את התריסים אבל לא מבינה למה הוא חושב שאני אשכב איתו.

״בימים האחרונים הרגשתי שאת טיפה מתחמקת ממני. אני צודק?״ הוא שאל והתיישב מולי. הוא הביט בי ברוגע. מר ג׳לנהול נראה טוב.
אפילו ממש טוב.
אבל יש לי מספיק עומס בחיי המין שלי והמטרה שלי היא בכלל הבוס שלו. אני לא רוצה לקחת סיכון ולדפוק את זה.

״אתה טועה.״ אמרתי.

״אז למה שלא נמשיך את מה שהפסקנו בשבוע שעבר?״ שאל. והתקדם אליי. נוגע בי. בגב שלי. בישבן שלי.
מלטף אותי ומריח את צווארי.

״מר ג׳לנהול.״ אמרתי. מנסה להדוף אותו.
הוא הכניס יד לחולצה שלי.
״מר ג׳לנהול.״ אמרתי בחצי צעקה. ״אני צריכה ללכת להמשיך בעבודה שלי.״

הוא התאפס על עצמו, כאילו בכלל לא שם לב מה קרה פה.
״אוקיי.״ הוא אמר והרים ידיים. ואז הסתובב אל השולחן שלו, הרים תקייה כבדה ודחף לי אותה בין הידיים.
״תעברי על זה. תסכמי לי. אני רוצה שתטפלי בתיק הזה.״ הוא אמר.

״אתה צוחק עליי, נכון?״ שאלתי, המומה.

״למה שאצחק?״ שאל, ״זו העבודה שלך.״ אמר בפשטות.
הבטתי בו, מחכה שיגיד משהו, כל דבר, ונשפתי בעצבנות.

אחרי שיצאתי מהמשרד שלו בעצבים וקיללתי אותו בליבי מספיק בשביל שמחר הוא ידרס (אולי על ידי), קיבלתי טלפון מוולטר. הוא רצה להפגש. אמרתי לו שיעזר בבובת מין. הוא כעס. ניתקתי.
ואז, הוא התקשר שוב, והפעם, השיחה היתה יותר מעניינת.
׳ג׳ס, את יודעת שאני לא אוהב שאת מנתקת לי.׳ הוא אמר בקול צרוד.
׳וולטר.׳ אמרתי, מחקה את קולו הצרוד, ׳אתה יודע שלא אכפת לי מה אתה חושב.׳
׳אני צריך להפגש איתך.׳ הוא אמר. מתעלם ממה שאמרתי. ׳יש לי משהו שיעניין אותך.׳ הוא אמר. שתקתי. הוא ידע מה אני חושבת. ׳לא, זה לא קשור למין.׳ אמר.
׳אז?׳ שאלתי. ׳אין לי עצבים למשחקים שלך. גם ככה עובר עליי יום שנראה כמו כל האקסיות שלך.׳
׳זה קשור לעבודה החדשה שלך. אני צריך לדבר איתך עליה ועל עבודה קטנה מהצד שאני צריך שתעשי בשבילי.׳ הוא אמר ויכלתי לשמוע את הקול המלא ביטחון שלו ואת הידיים שלו נמתחות מצד לצד, כאילו היה ברור שאני אגיד כן.
׳לא מעוניינת.׳ אמרתי.
׳אוקיי.׳ הוא אמר. ׳אז אני פשוט אספר לו על ההתערבות.׳
׳התערבות? מי זה הוא?׳ אמרתי. כבר יודעת מה יגיד אבל מתפללת שלא יגיד את זה, הוא במילא גם לא יכול לדעת.
׳לדין. כשדיברת עם החברה הזאת שלך, אלכסיה, שכחת לנתק.׳
׳קוראים לה אלכסנדריה.׳ אמרתי. ׳ואתה לא תעיז.׳
׳למה שלא?׳ שאל.
׳כי אז אתה תפסיד אותי.׳ אמרתי בביטחון.
׳הו הו הו ג׳סיקה.׳ הוא אמר ויכלתי לשמוע אותו מתקרב אל הפלאפון. ׳אני לא יכול להפסיד אותך אם מעולם לא היית שלי.׳ הוא אמר. ׳אז.. מחר ארוחת בוקר. תפני את הלוז שלך.׳