ג׳סיקה גריי || הושלם

9

קמתי בבוקר, ובידיוק כמו שאמר, דין לא היה לצידי.
לא טרחתי בכלל לשים על עצמי משהו, התהלכתי בבית שלו, מחפשת אותו.
היום יום ראשון, לא יכול להיות שהוא בעבודה.
״דין?״ קראתי, ומצאתי אותו יושב שם במרפסת בבוקסר וטי שרט פשוטה, קורא עיתון.

״כן?״ שאל, והסתובב, ראה אותי עומדת מולו, ערומה.
הוא חייך וגלגל עיניים.

התיישבתי מולו, מניחה רגל אחת על משענת יד ואת הרגל השניה על המשענת יד האחרת. הוא מוריד את העיתון ומביט בין רגליי, מחייך בזדוניות,
״אכלת כבר ארוחת בוקר?״ שאלתי.

״לא, אבל אני עכשיו עומד לאכול.״ הוא אמר והרים אותי, נושא אותי לסלון ומניח אותי על הספה.
חייכתי, והוא הכניס ראשו בין רגליי, דוחף את לשונו לתוכי, משחק בדגדגן שלי, מוכיח לי שגם עם לשונו הוא מצליח לזיין אותי.
פתאום אני מרגישה שלוש אצבעות נכנסות אליי, שוב ושוב, ואני גונחת את שמו.
״אל תגמרי עדיין.״ הוא פוקד, ומוריד את הבוקסר.
הוא כבר מחכה לי, מבקש אותי.
דין הפעם לא מנסה בכלל לקחת קונדום, אלא נדחק לתוכי ישר, בתאווה.
גמרתי פעמיים באותו הבוקר.

כשדין התיישב על הספה, אני הלכתי לאסוף את הדברים שלי, לוקחת את השמלה, ומזמינה מונית.

״בואי.״ הוא אמר והרים את מפתחות הרכב שלו מהשולחן,

״לא צריך, הזמנתי מונית.״ אמרתי.
הוא הרים את גבותיו והתקדם אליי.

״מארק התקשר, אמר שהבן שלו שאל על הבחורה שישבה בשולחן אתמול.״ אמר.

״ומה אמרת לו?״ שאלתי.

״נתתי לו את המספר שלך.״ הוא אמר.
הפעם אני זו שהרימה גבות.
כשהבטתי בו ראיתי את המונית דרך החלון.
״הינה הכרכרה שלי.״ אמרתי והתקדמתי לדלת.

״ובידיוק ככה, סינדרלה נעלמה.״ מלמל לעצמו, ואני חייכתי.

—

׳ג׳סיקה.׳ עניתי לפלאפון.
׳מָה פוּס.׳ (צרפתית: פשפש שלי) הוא אמר ושאף אוויר בכבדות, הנחתי שהוא מחזיק באנג ביד.
׳תישרף בגיהנום.׳ מלמלתי.
׳דיי הגיוני שאפגוש אותך שם.׳ הוא אמר, ׳התגעגעתי פוּס.׳
׳תפסיק לקרוא לי ככה.׳ ביקשתי.
׳אבל זה מה שאת, פשפש קטן.׳
׳לך תזדיין.׳
׳תתני לי הזדמנות לדבר, מָה פוּס.׳ הוא ביקש.
׳אדם, זה נגמר ממזמן. תשחרר כבר.׳
׳אני לא יכול.׳ אמר.
׳בטח שאתה יכול, יש לך בחירה.׳
׳לעזאזל ג׳סיקה, אין לי שום בחירה!! לא כשכל הדרכים מובילות אלייך!!׳ אמר, ויכלתי לשמוע את קול היד שלו כשדפק על השולחן.
׳אני מצטערת אדם.׳ אמרתי.
׳מתי ניפגש?׳ שאל.
׳תשחרר אותי כבר.׳
׳אני רואה אותך בכל יום, איך אפשר לשחרר אותך?׳
׳סליחה?׳ שאלתי.
׳הרבה דברים השתנו מאז שנפרדנו.׳
׳כן, עברו שנתיים וחצי, אנחנו היינו בתקופת האבן.׳ נאנחתי. מחכה שיגיע כבר לפוואנטה.
׳אני אחד המשקיעים הכי גדולים ב׳נפיוז׳.׳
׳מה אתה רוצה שאני אעשה עם המידע הזה?׳
׳טוב, בתור התחלה שתפסיקי להזדיין עם דין. ראיתי אותך יוצאת משם הבוקר.׳
׳מה עשית שם? אתה עוקב אחריי?!׳
׳כן, עקבתי אחרייך. או שפשוט דין ואני ביחסים ממש טובים אז באתי לפגוש אותו. אבל האפשרות הראשונה מתאימה יותר לחשיבה האגוצנטרית שלך.׳
׳על הזין שלי, תגיד כבר מה אתה רוצה, הזמן שלי יקר.׳
׳כן, 300 דולר לשעה.׳ מלמל. ׳אני רוצה שתתרחקי מדין, הוא פאקבוי, הוא לא בשבילך.׳
׳מממ תן לי לחשוב על זה... אוקיי, לא, ביי.׳
אמרתי וניתקתי.

אדם הוא סיפור בפני עצמו.
נרקומן מזורגג ואהבת חיי.
לא התגברתי עליו וגם לא אתגבר.
אבל ככה זה, תמיד האהבה הראשונה היא הכי מיוחדת.
אולי כי הוא הגבר הראשון שגילה לי סודות של הגוף?
אדם ואני היינו חברי ילדות, בכיתה ח׳ הוא הציע לי חברוּת, אבל בכיתה יא׳ זה כבר הפך לרציני.
היינו מתגנבים למעבדה והוא היה מזיין אותי שם, כשיום הלימודים אפילו לא נגמר.
אהבנו את הריגוש בלשבת מול המנהל ולדבר על דברים ברומו של עולם והוא יכניס לי יד לחצאית מתחת לשולחן.
אבל אדם הדרדר. בסיום התיכון הוא התחיל להשתמש בסמים כבדים. ג׳ויינטים מידי פעם כבר לא סיפקו אותו. הוא היה גאון מעבדה שלקח קוקאין והצליח לשנות את התרכובת הכימית שלו ולהפוך אותו לקראק.
והוא היה מעשן את זה בכל יום.

״ג׳סיקה.״ אמר קול מעט מתכתי מתוך המכונה, קוטע את מחשבותיי. ולמרות שהיה כתוב על צג הטלפון ׳ברייס ג׳לנהול׳, כבר זיהיתי את הקול.

״מר ג׳לנהול. איך אוכל לסייע לך?״ שאלתי.

״תביאי למשרד שלי עותק של תיק ההשקעות שלנו בחברת הנפט ׳קורנול׳ס אוייל׳.״ אמר. ״הוא נמצא בארכיון.״

״מיד.״ עניתי ויצאתי מהמשרד.
בדרך שאלתי אנשים איפה הארכיון ואז הגעתי לקומה התחתונה ביותר. נכנסתי לארכיון שגם הוא, משופץ ללא רבב. הארכיון לא היה גדול, בערך חמישה עשר מדפים גבוהים עם הרבה קופסאות, אבל דבר שאוכל להתמודד איתו כי הכל כאן מסודר לפני סדר האיי בי סי.
כשמצאתי את מדף C, חיכתה לי שם הפתעה אחרת.
״ג׳סיקה.״ הוא לחש.
״חיכיתי לך.״

״מה אתה עושה פה? אמרת לי שאני אביא לך ללמעלה.״

״את חייבת לי משהו.״ הוא אמר. ״יש דברים שאסור להפסיק עם גבר.״ אמר מר ג׳לנהול.
הוא התקרב אליי, הוא בוחן אותי במבטו, הוא נוגע בי, הוא מנשק לי את הצוואר.
ידיו עכשיו על היריכיים שלי, נוגעות בריצ׳רץ של החצאית שלי, הוא מלטף את ישבני. הוא פתח לי את הריצ׳רץ׳, מקלף את החצאית הצמודה שלי.

״תפסיק.״ ביקשתי. לא מוצאת כוחות לצרוח.

״ששש..״ הוא לוחש. מכניס את ידיו מתחת לחולצה שלי, ממשיך לנשק לי את הצוואר.
אני ממשיכה להתנגד לו בידיי, למרות שהוא חזק, כנראה שקצת יותר ממני.
ואני עומדת שם, יותר אילמת מאילמת.
בוכה.
בוכה בשקט.
אף אחד במילא לא ישמע.

תצביעו, שבת שלום // 🦋