"מחקר חדש קובע: כל מה שאתן צריכות לדעת על בני הזוג שלכן. נה, נה, נה. אה – הנה! תגובות של בנות עם בני זוג מתעללים. מערכת יחסים רעילה... התנהגויות שצריך להתרחק מהן כמו מאש: שובר דברים כשכועס או בעל מזג אלים בכלליות, אובססיבי, שקרן, מביע אהבה מוגזמת מוקדם מדי, כאילו, מתאהב מהר מדי... אני לא אמשיך, אבל הבנת את הרעיון?" קלואי מרימה את ראשה ממסך הפלאפון. "הם ממש עשו אפיון דמות לטד."
"תפסיקי, קלואי." אני מסתכלת עליה דרך המראה בזמן שאני מורחת ליפסטיק אדום על שפתיי.
"תפסיקי? לא, אני לא אפסיק. אני לא אפסיק עד שתביני שאת צריכה להפסיק להתראות עם טד. לעזאזל! הכל כתוב כאן. טד אלים. הוא שובר דברים כשהוא כועס, הוא אמר לך שהוא אוהב אותך בדייט הראשון, הוא שיקר לך כל הזמן הזה, ובנוסף לכל זה, הוא אובססיבי. ממש אובססיבי." היא אומרת בליווי תנועות ידיים מוגזמות.
אני בוהה בפניי דרך המראה. נצנצים מעטרים את עיניי וכנפיי האיילינר נמשכות הרחק מהעין. השפתיים שלי אדמדמות, מרוחות בטעם הדובדבן המוכר. השיער שלי מסורק למשעי. אני נראית טוב, אבל אני לא מרגישה טוב. אני בכלל לא מרגישה טוב.
בצעד מהיר ונועז אני מחליטה להגיב לקלואי. "את יודעת מה לא אומרים לך שם, קלואי?" אני שואלת. "לא אומרים לך שם שכל אחד מהבחורים שכתובים שם, שטד, הוא לא איזה סטטיסטיקה מחורבנת. הוא בן אדם. טד הוא בן אדם. הוא לא בן זוג מתעלל. הוא אחד עם רגשות, עם מחשבות, עם טעויות. לפחות הוא מודה בהן, והוא מתנצל. לא רק שהוא מתנצל, הוא גם פועל כדי להשתנות. ואני רואה את זה. אני יכולה להגיד בלב שלם; טד שלי משתנה." אני לא מתחרטת על מה שאמרתי, אבל הייתי יכולה לקחת את המשפט האחרון בחזרה. טד הוא לא שלי.
האמת היא שהמצב מסובך מכפי שאפשר לדמיין. המחשבות מסתבכות בראשי בכל יום, מתפתלות ומשנות צורה בכל רגע נתון. למרות שביטלתי את דבריה כרגע, אני יודעת שקלואי צודקת באופן חלקי. היא צודקת. הפעולות של טד לא היו בריאות. אבל זה העניין, הן קרו בעבר. הן לא ייקרו יותר. אני אוהבת את טד. האהבה שלי אליו לא עצרה ברגע שעזבתי את הדירה. לא שיחררתי עדיין. אני מנסה להשתחרר לאט, אבל אני כבר לא בטוחה בכלום. אני רוצה להתרחק ממנו, אבל בכל פעם מחדש אני נופלת אל זרועותיו מחדש. שוכבת במיטה שלו שוב. שוכבת איתו שוב.
"את יפה." קלואי מתקדמת אליי. "כאילו, ממש יפה. אני לא רוצה לתת לאיזה בחור מטומטם להרוס את הפנים היפות שלך במכות. את מבינה?" היא אוחזת בצידי פניי. "את לא תהיי כמו ריהאנה."
אני מזיזה את ידיה ממני בעדינות. "אני רצינית, קלואי. תפסיקי עם זה. טד בחיים לא יפגע בי, הבנת? בחיים. הוא לא בן הזוג המתעלל שאת קוראת עליו כל היום בכתבות. הוא בן אדם, בשר ודם, עם החלטות שונות. אין לכל הבנים את אותה צורת התנהגות, אוקיי? הוא לא ייפגע בי."
YOU ARE READING
היא והוא
Romanceבגיל עשרים זואי פוסטר סוף כל סוף מוצאת את מה שהיא השתוקקה לו במשך זמן רב מדי - היא מוצאת אהבה. ולמרבה ההפתעה, היא מחליטה לפעול למענה. נמאס לה להיות הבחורה הביישנית והנאה שלא עושה דבר למען עצמה. היא בטוחה שהפעם זה הסוף; הסוף לכל החיפושים. הפעם היא מצ...
