אני חוזר עם כוס מים אל הסלון בדירתי. אל יושבת על הספה, עיניה מדלגות לכיווני בציפייה. הגיע הרגע לספר לה. אני מתוח מדי, אני לחוץ מדי וידיי מזיעות כשאני מושיט לה את כוס המים. היא מניחה אותה בצד ופולטת "נו?" אחד ארוך וחסר סבלנות.
לעזאזל. אני לא יודע איך לספר לה שזואי בהריון. אני לא יודע איך לספר לה שאנחנו מתכוונים להיות הורים.
"טוב, טד, אין לי כוח! אתה עושה מזה עניין גדול. בסך הכל ניסיתי להתאמן כדי שלא יהיו פדיחות בנשיקה האמיתית. זה לא שאני מאוהבת בך. חוץ מזה, הנשיקה עברה בסדר גמור, אפילו שלא התעניינת. אתה הרי לא מתעניין אף פעם." היא פולטת לבסוף.
"אל," אני כמעט צוחק. "זה לא העניין."
"אז מה כן העניין? מה העניין שבגללו ניתקת איתי קשר במשך כמעט חודש שלם?"
"העניין הוא –" אני פשוט חייב להוציא את זה מהמערכת. פשוט להוציא את זה. "זואי בהריון. זואי בהריון ממני, אל. אנחנו מתכוונים להביא ילד לעולם."
אני סוקר את מבטה של אל. היא לא מבוהלת או מבועתת. היא גם לא שמחה או מאושרת. היא פשוט... מביטה בי. אני מרים גבה בציפייה. למה היא פשוט לא אומרת משהו? ולעזאזל, אני שונא את זה, אבל הדעה שלה חשובה לי.
"אתה צוחק עליי, נכון?" היא שואלת לבסוף. "אתה? אבא? לא, לא, טד. לא. אתה נראה לי לא מבין... אתה לא יכול להיות אבא. אתם כל כך צעירים, טד."
אני לא יודע למה, אבל הזלזול שלה מעורר בתוכי משהו. כדור זעם שהולך וגדל בתוך החזה שלי. אני בכל זאת שומר על איפוק. "אנחנו יכולים הכל, זואי ואני. שמעת?" אני מניח יד על הספה.
"כן, אבל להיות הורים? טד, מה..."
"כולם בסדר עם זה חוץ ממך."
"כולם השתגעו! אתם לא – לא..."
האמת היא שכל הסובבים אותי ואת זואי באמת קיבלו את זה, מהסיבה הפשוטה שזואי ואני קיבלנו את ההפתעה בלב שלם. אנחנו לא מתכוונים לבטל אותה. אנחנו רוצים אותה. אנחנו רוצים להיות הורים, לעזאזל. אני רוצה לחיות עם זואי. עד המוות. עד המוות. אני רוצה לחלוק איתה משהו, משהו שיהיה משותף לשנינו – ילד. או ילדה. החרדה הפכה לקבלה, לאושר אמיתי, של שנינו. עכשיו אנחנו פשוט מחכים בציפייה מהולה בשמחה.
"אנחנו הולכים להיות הורים. תקבלי את זה, או שלא תהיי חלק מהחיים שלי."
אל נועצת בי מבט מזועזע. אני לא חוזר בי. היא מתקרבת, מניחה שתי כפות ידיים חמימות על כתפיי ואז מושכת אותי לחיבוק ארוך.
"בסדר." זה כל מה שהיא אומרת. "אבל כרגע אני לא יכולה להיות שמחה בשבילכם."
YOU ARE READING
היא והוא
Romanceבגיל עשרים זואי פוסטר סוף כל סוף מוצאת את מה שהיא השתוקקה לו במשך זמן רב מדי - היא מוצאת אהבה. ולמרבה ההפתעה, היא מחליטה לפעול למענה. נמאס לה להיות הבחורה הביישנית והנאה שלא עושה דבר למען עצמה. היא בטוחה שהפעם זה הסוף; הסוף לכל החיפושים. הפעם היא מצ...
