היא והוא

פרק 30 - הוא

אנחנו ממש מתקרבים לסוף

—————————————-

"פאק, את מדהימה."

אני בוהה בגופה העירום של זואי כאילו ניצב מולי מקדש מזוין. היא עדיין נותרה צנומה ורזה, אבל הבטן השטוחה שלה תפחה כראוי לאישה בהריון. אני כל כך אוהב אותה, אני כל כך אוהב את העובר שהיא נושאת בקרבה, אני כל כך, כל כך, עומד להתחתן איתה וזה אפילו לא יקרה בעוד הרבה זמן. אני אציע לה להתחתן איתי. הייתי מציע לה להתחתן איתי עכשיו כל עוד זה היה תלוי בי, אבל זה לא תלוי רק בי ואני צריך להתחשב בגורמים נוספים.

אבל זה יקרה בקרוב. בקרוב מאוד.

היא מניחה שתי כפות ידיים קטנות על גבי בטנה ואני עושה אותו הדבר אחריה. הידיים שלנו משתלבות זו בזו והיא מבזיקה לעברי חיוך קצר.

"את מרגישה טוב?" אני שואל אותה בדאגה.

"זו הפעם העשירית שאתה שואל את השאלה הזו בדקה האחרונה." היא מחייכת. "אבל אני בסדר. טיפה התכווצויות, אבל..." היא נאנחת. "הכל טוב."

אני נזכר במחזה שנתקלתי בו הבוקר. "אה, זואי, בבוקר ראיתי בפח שבשירותים נייר טואלט עם דם. חשבתי שלא אמורה להיות לך וסת?"

היא מרימה אליי מבט משועשע. "טיפש, זה נורמלי. אני רק בשבועות הראשונים, וזה משהו שאמור לקרות. זו לא הוסת שלי."

אני נאנח בהקלה. האמת היא שהדם הזה הצליח להלחיץ אותי כהוגן, עד כדי כך שהוא יצר לחץ בחזה שלי עד לנקודה הזו. הוא הפחיד אותי כל כך, אבל בסוף שכחתי לשאול את זואי בנוגע לדבר. עכשיו אני נרגע ושריריי נרפים והכל תקין. הכל בסדר.

האיטיות שבה זואי לובשת שמלה מייגעת אבל אני נאלץ לשמור על איפוק, והאמת היא שלאחרונה אני רגוע. אני כבר לא מרגיש רדוף, כאילו איזה צורך מסוים דוחק בי לפעול בדרכים הזויות. אני מרגיש נורמלי. יש לי בת-זוג שבקרוב מאוד תהפוך לאשתי ויש לי ילד שעתיד להיוולד והאמת היא שאני מתפלל שתהיה לי בת כי אני רוצה לראות בה את זואי ולא אותי. יש לי חברים ויש לי עבודה ואני עושה כושר גופני כל שבוע. הכל תקין. הכל בסדר.

"אנחנו מוכנים?" אני מרים את מבטי וסוף כל סוף זואי לבושה. אני מושך אותה משמלתה והיא נופלת בחיקי. אני מצמיד את אפי אל צווארה ואני מריח את ריח הוניל שמהול בשכבה דקה של זיעה ואני נושך בעדינות את צווארה. היא פולטת צווחה קצרה ואז נועצת בי את עיניה הנוזפות. אני אוהב כשהיא נוזפת בי. אני אוהב שחדר השינה שלי עבר כאוס מוחלט לאחר שהיא עברה אליי. הוא מבולגן בחזיות וחולצות, הפתקים שהיא נוהגת לפרוק את מחשבותיה בהם מפוזרים על גבי הרצפה ונעליה זרוקות בכל חלל החדר.

"אנחנו מוכנים." היא נושמת עמוק ומעבירה בי מבט קצר. "אני טיפה לחוצה."

אני מעביר כמה שיערות תועות אל מאחורי אוזניה ונושף לצד לחייה. "איך את בכלל יכולה להיות לחוצה כשאני לצידך?" וזה נכון והיא לא צריכה להיות לחוצה. אני אגן עליה מהכל. אני אגן עלינו.