פרק אחד לפני האחרון!
———————————-
תתרכזי בנשימות. חמישים ושש, חמישים ושבע, חמישים ושמונה...
עיניי עצומות בחוזקה בעוד שאני סופרת במוחי נשימות. אני לא חושבת שאי פעם, בכל חיי, הייתי נתונה לסיטואציה כה מכריעה, כה מלחיצה. זה יותר גדול, יותר עמוק מכל מה שחוויתי אי פעם; מכל לחץ קטן לפני מבחן, מכל לחץ לפני קבלת הציונים הסופיים בתעודה, מכל לחץ קטן, שטותי אחר. הלב שלי פועם בחוזקה ואצבעותיי רועדות על גבי ברכיי החשופות.
כשאני מבחינה בדמותו של טד מתקרבת לכיווני, אני תולשת את האוזניות מאוזניי וקולה המרגיע של לנה דל ריי נקטע בחדות. אני נושכת את שפתיי וגונבת מידיו בקבוק מים ושקית חמה.
"היה רק קוראסון שוקולד." הוא אומר והוא נראה כל כך רגוע. לעזאזל, איך הוא כל כך רגוע כל הזמן? הוא מסיט את מבטו חזרה אליי ומחייך. "אפילו לא דובדבנים."
אני לא מצליחה לחייך בחזרה. "זה בסדר."
"הכל בסדר?" הוא אוחז בלחיי. אני בטוחה שמתחת לעיניי נחות בשלווה שקיות רבות המצביעות על תשישות אינסופית. אני עייפה. אני לחוצה. אני לא רוצה לאבד את הילד שלי, אני לא יכולה... אני לא...
אחת, שתיים, שלוש...
אני מתחילה את הספירה בשנית, אבל טד ממהר לקטוע את חוט המחשבה שלי. "זואי?" הוא מצמיד את אפו אל שלי. "שאלתי אם את בסדר?"
"אני... כן." אני מביטה סביבי. קופת החולים צבועה בצבע לבן. הכל רגוע. כולם סביבי רגועים.
"אז תאכלי." הוא שולף מתוך השקית את הקוראסון ואני נוגסת בו באיטיות.
אני בולעת בקושי את החתיכה ומישירה אל טד מבט. "איך אתה יכול להיות כל כך שליו?" אני שואלת בתוקפניות.
הוא מסיט קווצת שיער סוררת אל מאחורי אוזני. "אני לא, אבל אני עושה את המאמץ בשביל שנינו."
"אני לא יכולה לאבד אותו," אני מניחה שתי כפות ידיים מזיעות על גבי בטני התפוחה. "או אותה. אני פשוט לא יכולה! אתה לא מבין. זה ישבור אותי. אני כל כך בניתי על זה... זו תחושה שאני לא – אני לא..."
"אני יודע, זואי," טד מלטף את שיערי. "אני יודע. זה אחר מכל מה שחווינו אי פעם. זה ילד שאנחנו יצרנו. אבל את תראי, הכל יהיה בסדר. אני מבטיח לך."
"איך אתה יכול להבטיח?"
"אני מבטיח."
אני מסיטה את עיניי במהירות ולוקחת עוד נגיסה קטנה בקוראסון. הגרון שלי חנוק והאוכל בקושי מצליח לעבור את דרכו אל הקיבה שלי. אחת, שתיים, שלוש, ארבע... אני מתחילה את הספירה שוב, אבל הלחץ משתלט עליי ואני מתבלבלת. אני פותחת את בקבוק המים ולוקחת לגימות גדולות. אלוהים. הפלאפון שלי רוטט מתוך התיק שלי ואני עלולה להשתגע...
YOU ARE READING
היא והוא
Romanceבגיל עשרים זואי פוסטר סוף כל סוף מוצאת את מה שהיא השתוקקה לו במשך זמן רב מדי - היא מוצאת אהבה. ולמרבה ההפתעה, היא מחליטה לפעול למענה. נמאס לה להיות הבחורה הביישנית והנאה שלא עושה דבר למען עצמה. היא בטוחה שהפעם זה הסוף; הסוף לכל החיפושים. הפעם היא מצ...
