היא והוא

פרק 29 - היא

אני נכנסת אל תוך 'גינת הפרחים' אפופת אושר. הריון גורם לך להרגיש אחרת. אני יודעת שבהמשך הוא יהיה מלווה בדיכאונות, בחילות ושליליות, אבל כרגע אני מרגישה כמו בתוך חלום – אחד כזה שהייתי קמה ממנו בבכי בגיל שמונה לאחר שהייתי מגלה כי לא מדובר במציאות. אני לא מאמינה שבתוך כמעט שבעה חודשים מהיום, יהיה לי ולטד תינוק בידיים.

אני מביטה בו. על אף צלצול הפעמונים, הוא עדיין לא שם לב לנוכחותי בחנות. הוא עומד לצד זר הפרחים, אחד מהאחרונים 'של זוזו', ומדבר על דבר מה עם לקוח צעיר. אל עומדת מאחורי הדלפק. היא מנופפת לי לשלום ומחייכת חיוך רחב. אני מתקדמת אליה, נשענת על הדלפק ומחייכת בחזרה.

"איך את?" היא שואלת אותי.

"אני מרגישה מעולה. מה איתך?"

"אה, את יודעת. כרגיל. אבל עזבי אותי! וואו, אני חייבת להעיר, זואי, את נראית מצויין. נוצצת."

אני צוחקת קצרות. "כן, זו שמלה שקניתי שלשום. קשה למצוא שמלות מחמיאות כבר –"

"עזבי את השמלה! תראי אותך. טדי הולך על הדוגמניות."

ההערה שלה שולפת אותי מתוך רגע קצר של היסח דעת. טדי הולך על הדוגמניות. זה מרגיז אותי, כיוון שטד לא הולך על הדוגמניות. טד הולך עליי. אני לא רוצה להיות קנאית או רכושנית, אבל הערות מהסוג הזה מפריעות לי. למרות שאולי היא צודקת. הרי, בת הזוג הקודמת של טד, סיארה, נראית מעולה. טוב, לפחות בתמונת הפרופיל שלה בפייסבוק. זה לא משנה עכשיו, כי לי ולטד יש ילד או ילדה, ולכן התעסקויות בעניינים זוטרים כמו אלו לא נחוצות לי.

אל ואני לא נמצאות בקשר הדוק במיוחד. כלומר, טיב היחסים בנינו מסתכם בעובדה שהיא החברה הכי טובה של טד. אין לי בעיה עם זה, במיוחד עכשיו, כשלאל יש בן זוג.

היא מנמיכה את קולה. "איך ההריון...?"

אני מרימה את עיניי אליה בחזרה בבלבול. "אה, בסדר גמור. טד ואני כבר לא יכולים לחכות." וזה נכון. לאחר שעברתי לגור אצלו שוב, הוא החליט לתלות בסלון טבלה – עוד כמה זמן, בערך, אני עומדת ללדת. בהתחלה הוא הכין את הטבלה הזו מתוך רוח שטות באחד הערבים שבהם ישבנו וצחקנו, אבל עכשיו אני מבינה עד כמה הוא לוקח אותה באמת ברצינות, כשבכל יום שחולף הוא מסמן איקס אדום וגדול. זה מקסים בעיניי.

אני מסיטה את עיניי לכיוונו ושמה לב לכך שהוא מביט בי. הוא לא היחיד שמביט בי, כיוון שגם הלקוח מסתכל עליי. הוא מסמן לי לבוא ואני מתקדמת לכיוונם בבושה מסוימת.

"זו זואי." טד אומר כשאני מגיעה אליו. הוא כורך את ידו סביבי ומדביק נשיקה על שיערי.

"זו אני." אני מצחקקת במבוכה.

"טוב, עכשיו אני מבין מאיפה ההשראה." הלקוח הצעיר סוקר אותי במבטו, ואני משלבת את רגליי בבושה. אני לא מתביישת מהבהייה הבוטה של הלקוח בי, אלא ממה שעומד לצאת מטד בעקבות זה. אני עוצמת את עיניי ומכינה את עצמי לקראת...