בבית ילדותו של טד יש ריח תמידי של בישולים. גם עכשיו, כשאני נכנסת פנימה, אני מריחה תבשיל כזה או אחר. גברת באטלר רוכנת מעל סיר מעלה אדים כך שהיא לא שמה לב לנוכחותי. אביו של טד, מר באטלר, לוחץ את ידי בכניסה ומכניס אותי פנימה. הם לא אנשים פטפטנים או חברותיים במיוחד. סימן לכך הוא העובדה שהם בכלל לא טרחו להזכיר את שמם הפרטי. הם כנראה מעדיפים את זה ככה, כך שדברים יתנהלו באופן רשמי. הם טיפוסים קרירים, בניגוד לבנם, החם והאוהב.
אני מטפסת במעלה המדרגות אל כיוון חדר ילדותו של טד לאחר שאני מברכת את אימו בשלום קצר. אני דופקת קצרות בדלת ו"כן?" חזק אך מוטרד נשלח לכיווני במהרה. אני פותחת את הדלת ונתקלת במחזה לא נעים; טד, שוכב בתנוחת עובר על מיטתו. החדר הפוך. אתמול, כשביקרתי אותו, החדר היה מסודר – כיוון שאני, באופן מפתיע לחלוטין, סידרתי אותו. רציתי קצת לעזור לשפר את המצב. אבל מסתבר שברגע שרגלי דרכה מחוץ לחדר, הכל חזר לקדמותו.
הסדינים במיטה מבולגנים. ערימת צלחות מונחת על גבי השולחן, וזה דווקא סימן טוב – סימן לכך שהוא אוכל. כוס זכוכית שבורה על הרצפה תופסת את מבטי. אני נאנחת עמוקות ושולחת מבט מאשים אל עבר טד. כנראה שהאווירה של חדרו הישן גורמת לו לחשוב שהוא באמת נער. אבל הוא לא. הוא בחור בוגר, וקשה לי לראות אותו מתנהג ככה.
"מה עשית כל היום?" אני שואלת.
הוא מרים אליי עיניים עצובות. "נחשי."
"טד." אני נושמת עמוק. "אתה לא יכול להמשיך ככה לנצח!"
והאמת היא שאני לא מצליחה להבין באופן מושלם מה בדיוק קרה לו פתאום. אני מבינה. אני מבינה שהתפרץ לו אל תוך החנות בריון שגרם להתפטרות של שתי העובדות היחידות שלו, שהיו מפוחדות מכדי להמשיך לעבוד במקום בו יש בריונים. אני מבינה שהשותף שלו החליט, באופן מפתיע ובתזמון רע מאוד, לעזוב את הדירה ולעבור לגור עם החברה החדשה שלו. אני מבינה את כל השינויים האלו. אבל הכל יכול להסתדר. הרי, הבריון לא גנב בסוף כסף. הוא לא פגע בטד. עובדות חדשות הוא יכול להשיג תוך שניות, ואיתן גם שותף חדש לדירה. הוא יכול לנסות. חוץ מזה, יש גם נקודת אור אחת. הקולקצייה החדשה של החנות צלחה. זו הסיבה שבגללה החדר שלי הפך לגינת פרחים אחת גדולה.
"את לא תביני, זואי. זה יותר גדול ממה שאת חושבת. זה יותר נורא." הוא ממלמל בכעס אל תוך הכרית שלו.
"איך בדיוק, טד? תסביר לי איך? אלא אם כן אתה מחסיר ממני פרטים." אני לא יכולה שלא לחשוד בו. קשה לי להאמין שבחור כמו טד יישבר ככה בגלל הדברים הללו. חייב להיות דבר נוסף. חייב להיות דבר נוסף שהוא מפחד לספר לי.
"אני לא, זואי!" הוא מתרומם מהמיטה. "אני לא! לעזאזל, כמה פעמים אני צריך להגיד לך?"
YOU ARE READING
היא והוא
Romansaבגיל עשרים זואי פוסטר סוף כל סוף מוצאת את מה שהיא השתוקקה לו במשך זמן רב מדי - היא מוצאת אהבה. ולמרבה ההפתעה, היא מחליטה לפעול למענה. נמאס לה להיות הבחורה הביישנית והנאה שלא עושה דבר למען עצמה. היא בטוחה שהפעם זה הסוף; הסוף לכל החיפושים. הפעם היא מצ...
