היא והוא

פרק 15 - היא

"מה, לעזאזל, עובר עלייך?"

אני מניחה את ראשי על חלון המכונית ומתעלמת בהפגנתיות מקלואי. נראה כאילו היא מנסה לשגע אותי במכוון.

הנופים חולפים על פנינו במהירות מסחררת. טיפות גשם קלות זולגות על גבי החלון, ואני עוברת עם אצבעי על גביהן. אני לא אוהבת גשם – במיוחד לא גשם באמצע הקיץ. אולי זה סימן. סימן לבואן של צרות.

ברכב של קלואי יש ריח של סיגריות. החלל עצמו חנוק מדי, בעיקר כי קלואי מסרבת לפתוח חלון. אני לא יודעת למה הסכמתי לסידור הזה. בדרך כלל אני סובלת בנסיעות עם קלואי. הבעיה היא שלא היה פתרון אחר. לי לא היה רכב משלי, כך שהייתי צריכה להאחז באחרים. טד היה עסוק מדי, ולכן הוא לא יכל לחלוף על פני הבית שלי בדרך כדי לאסוף אותי. בשביל ניק זו לא הייתה בעיה; הוא היה קרוב מדי למסעדה אליה עמדנו ללכת, ולכן לא היה לו צורך בהסעה.

"אני לחוצה." אני מכריזה לבסוף.

"תרגעי, בובה." קלואי מניחה יד לחה על הברך שלי ומשפשפת בתנועות מעגליות את האיזור. זה מורט עצבים, אבל אני לא אומרת דבר בנידון. "יהיה בסדר. טד נראה כמו בחור נחמד." היא צודקת. טד באמת בחור נחמד. הבעיה היא שקלואי וניק עלולים להיות לא נחמדים.

לאחר לחצים רבים מכיוונם, נכנעתי. אני לא יודעת להצביע במדויק על מה שמנע ממני לגרום לפגישה הזו להתקיים. אולי זה היה פחד מפני אסון. אבל אני סומכת על טד עכשיו יותר. אני סומכת עליו. וזה דאבל דייט.

"תעבירי לי סיגריה, מותק." קלואי ממלמלת. אני מביטה בה בתמיהה. זו הפעם השלישית שהיא מעשנת בשעה האחרונה, וזה לחלוטין לא מתאים לה. אולי היא גם לחוצה מפני הפגישה, על אף שאני מפקפקת בכך. אני תופסת בין שתי אצבעותיי את החומר המסרטן, מעבירה אותו אל קלואי בזהירות. היא דוחפת אותו בין שפתיה ומביטה בי בציפייה. אני נאנחת עמוקות ומפשפשת בתיק היד שלה על מנת למצוא את המצית הכחולה שלה. בסופו של דבר ידי מתנגשת בדבר קטן וקשיח. אני מרימה את המצית ומדליקה את הסיגריה שלה.

"אני לא אתפלא אם תמותי בגיל צעיר." אני אומרת בקול רם, נלחמת במוזיקת הקאנטרי הרועשת שנשמעת מכיוון הרדיו.

"לא מדברים ככה, חצופה אחת!" היא צווחת. "חוץ מזה, זה בסדר מבחינתי. את יודעת, למרות שאף אחד לא בדיוק מדבר על זה..." היא מנמיכה את קולה. "החיים הם לא באמת משהו מיוחד."

אני מגלגלת את עיניי. "את רוצה להגיד לי שלא תהיה לך בעיה למות עכשיו?"

היא מהנהנת בראשה באיטיות, עיניה סורקות את הכבישים. יש משהו ריק במבטה. אני מתעלמת ממנו, מעיפה את זה מעליי.